נתינה זה הכי טוב

את גיזלה אברמוביץ' כמעט ולא תצליחו לתפוס בנובמבר, חודש האזרח הוותיק. היא עוברת מסיור להצגה ואל מפגש במועדון, עם חיוך גדול והרבה אהבה לחבריה.

היא נולדה בשנת 1946 ברומניה ובגיל 14 עלתה לראש פינה. בחצור היא עבדה בתכנית של הסוכנות היהודית, בימי לימודים אחר הצהריים, אבל גם בחופשים עבדה בעבודות שונות – בעיקר בקטיף בקיבוצים, ואפילו בקטיף כותנה בעמק החולה. שם גם למדה מעט עברית ממורה שידע רומנית.

משם עברה המשפחה לקרית אונו, מאחר ובאזור הייתה יותר עבודה. ובאמת כך הגיעה גיזלה לעבודת הניהול הראשונה שלה – במפעל הביסקוויטים "פרומין", שנמכר לאסם בשנת 1981. "הלכתי כמה פעמים ללשכת התעסוקה. התחלתי בתור פועלת, נערה שעובדת בכל מיני עבודות. בכל חודש שלחו אותנו ליומיים הביתה כדי שלא נקבל הטבות סוציאליות," היא מספרת. "זה נמשך כמה חודשים, ובשלב מסוים אמרתי לאחראית: אני מצטערת, באתי לעבוד ולא להיות בבית. התחברנו, והיא אמרה שאני יכולה להישאר ולהיות קבועה. לאט-לאט התקדמתי, הייתי אחראית מחלקה וביקורת טיב טעם. בחודשים לפני שסגרו ממש ניהלתי בפועל."

כאשר המפעל נמכר לאסם, היא עברה לחנות של מחלבות טרה בעיר. גם שם המשיכה לפעול בצורה חדשנית וייחודית לה, אפילו שאז הייתה כבר אימא לשלוש. "הלכתי לעבוד בתור קופאית. מה לי ולקופאית? בקושי גמרתי כיתה ח'. כשלא הייתה עבודה עזרתי לסדר וככה התקדמתי. בחנות מכרו רק את הגבינות מהמפעל של טרה, ובעל המכולת ליד כעס ואמר לעובדים בבניין שייקנו הכל אצלו או אצלנו. הצעתי לבוס שלי שנביא גם לחם כדי שייקנו הכל אצלנו. לאט-לאט הכנסתי גם חומוס ושימורים. בסוף הבוסים בטרה העדיפו שהוא יעשה את החשבונות, ואני אחזיק את החנות עצמה. כך היה במשך 19 שנים."

לגיזלה יש בן אחד באמריקה, בת ליד עפולה ועוד בת ביבנה. בעלה נאבק ממושכות במחלה, וכשעזב את השיקום בתל השומר היא מספרת כי האחיות, מתוך הערכה לעזרה שנתנה לשאר החולים, ביקשו בצחוק שתישאר לסעוד את המטופלים האחרים. לאחר שנפטר ב-2019 החלה להתנדב במועדון הקשיש בעיר ועושה שם מעל ומעבר. היא אחת מהאחראיות של המועדון. "אני שמחה שהעירייה תמיד דואגת לאנשים בגיל השלישי. אנחנו במקום הראשון אצלם."

התפקיד החברתי שלה בקהילה מזכיר את הימים הראשונים בקרית אונו הקטנה של אז. "היינו חבורה של 12 זוגות, ובכל שישי יצאנו יחד למסיבות לרקוד יחד או למפגשים בפארק. בימי עצמאות היינו הולכים לשפת הים לעשות קומזיץ ואז רואים את המצעד." גיזלה ממשיכה לרכוש חברים חדשים, ולהכיר בערכה של שכנות טובה. "יש לי שכנה דלת מול דלת שאיתי במועדון. מהרגע שבעלי נפטר, אמרנו שבמקום להיות לבד נהיה יחד. אז אנחנו כל הזמן ביחד: במועדון, בנסיעות, כל הזמן יחד. רק לא ישנות ביחד," היא צוחקת. "זה טוב שלא מרגישים לבד."

חייה של גיזלה בקרית אונו עשירים בכל טוב – חברים, פנאי, חוש הומור ובעיקר אהבה זולת. "אני אוהבת מאוד לעזור לאנשים, להיות איתם יחד. איך אומרים? נתינה זה הכי טוב."