"במשך 25 שנות שירות צבאי זכיתי לפתח תחום חדש שתרם רבות למדינה"

"מילדותי בפרדס חנה נחקקה לי ההתרוצצות יחף באדמה החולית הלוהטת. הייתי עוצר להצטנן תחת העצים״, מספר חיים מרקן. ״נולדתי בפרדס חנה עוד בתקופה שהיה כאן רק חול ודקלים".
הוריו של חיים, הילדה ואלי, גרו בדירת שלושה חדרים בכרכור. בכל חדר התגוררה משפחה אחרת, ושלושת המשפחות חלקו שירותים מחוץ לבית. משנולד בנם הבכור חיים, הם עברו מכרכור לפרדס חנה וגרו בחדר אחד ובחדר השני הקימו סנלדרייה. "זה היה שידרוג כי היה לנו מטבח משלנו, שירותים בבית ואפילו אמבטיה", הוא משתף.
חיים מספר על ילדות נאיבית ופשוטה שהיו בה אומנם קשיים, אולם האחווה בין אנשים היא זו שפיצתה על הכל. "כשהגיעו העולים החדשים למחנות, אספתי עם הוריי מהמעט שהיה, כל מה שרק אפשר, על מנת לעזור לאלו שהגיעו".
החלום של חיים היה להיות טייס, אבל אביו סירב. לאחר גיוס לגולני התרצה אביו, וחיים עבר לקורס טיס. "כשאבי נפטר מדום לב ביטלתי את המשך הקורס כי ידעתי שזה נגד רצונו. כיבדתי אותו בדרכו האחרונה". רצה הגורל ולבסוף הגיע למודיעין בחיל האוויר, שם שירת 25 שנים והשתחרר בדרגת סגן אלוף. הוא עבר שירות מעניין ומאתגר שעיצב את אישיותו, וזכה לפתח תחום חדש שתרם למדינה רבות.
הערכים שהקנו לו הוריו שימשו אותו בהמון נקודות בחיים, אם בפן הערכי ואם בפן המקצועי. "כשאבי היה בחיים הוא היה מעתיק ספרים לכתב ברייל בהתנדבות, וכשהוא נפטר המשכתי בדרכו וכתבתי ספרים כאלה".
את אשתו אהבתו מירה ז"ל, שנפטרה בטרם עת לדאבונו, הכיר במסגרת הצבאית. מירה חסרה לו כל יום, אבל הם זכו לשני ילדים נהדרים, אירית וירון, שמספקים לו מעט מזור ונחמה. למעלה מ־40 שנים הוא לוקח חלק בחוג חברים ששרד את מבחן הזמן. חבריו משמשים לו בני ברית והוא מוקיר על כך, "זו חברות שמרוממת את הנפש, חברות אמת היא מושג שחובה לטפח. כשיש חברים טובים ואהבה, כל השאר כבר לא חשוב".