"היצירות כמו גם החיים שבנינו פה, ממלאים את ביתי"

שדה קרב ומלחמה, טנק שרמן ישן והדי פיצוצים – צבי פרבדה זוכר אותם היטב עד היום, כמעט חמישים שנה אחרי. חורף 1973 פוגש את צבי, מט"ק בגדוד הפיקודי, במערכות הסוערות ושטופות הכאב של מלחמת יום כיפור. צבי, המט"ק מפרדס־חנה, מוקפץ עם הגדוד לרמת הגולן, בטנק מיושן שדורש תיקון כל כמה קילומטרים. השטח עוין ומסוכן, המלחמה כבר גבתה חיים של אנשים רבים מדי. בהגעה לשטח האימונים, נדהמים חברי הגדוד לגלות שולחנות ערוכים בצורת ח׳ ועליהם מזון, וספסלים נטושים. ככל הנראה נעזבו בבהילות על ידי צוות שמיהר למשימה חשובה כזו או אחרת. במלחמה אין זמן להרגיש, ובכל זאת משהו לוכד את תשומת הלב של צבי ונוגע בו עמוק: סידור כחול, קטן, שנשכח ליד האוכל החם. הוא לא יודע מדוע – הוא אינו אדם דתי – ובכל זאת הוא שם את הסידור בכיסו.
כמה ימים לאחר מכן, על הגדוד מוטלת המשימה לתקוף את מוצבי 'אל חנות'. בהישמע הפקודה הם יוצאים אל הקרב: בבוקר ה־11 באוקטובר, צבי מוביל את הטנק בין טילי הנ"ט הסורים ומכוון את הצוות שלו לעבר המוצבים. כשמנוע הטנק נכבה, צבי קופץ מהטנק ופועל לתיקונו תחת אש בלתי פוסקת. הם ממשיכים להילחם ברקע הדי הפיצוצים, עד שטנק ישראלי שעובר לידם מסמן להם לחזור אל גדר המערכת. צבי מגלה שרבים מחבריו לא שרדו את הקרב, ביניהם המ"פ שלו.
בכיס נותר הסידור, עד דומם לאובדן ולמוות, והוא שלם, ללא פגע. צבי שב הביתה מהמלחמה ויחד עם אפרת, אשתו, מחליט לחפש את בעל הסידור. זה אמור להיות קל: על הסידור רשום בכתב יד "קורן", וגם "ישיבת הדרום". אבל החיפוש הפשוט מתגלה כבלתי אפשרי. אף אדם העונה על השם לא איבד סידור במלחמה.
צבי ראה את משימת השבת האבידה כשליחותו האישית. הוא הופך כל אבן בחיפושיו, אבל מעלה חרס. במשפחת פרבדה כולם מכירים הסידור הכחול של סבא צבי, זה שמוצא מהארון בכל יום כיפור ושוב מציף סימני שאלה.
שנים רבות עוברות. במהלך כתיבת ספר על חייו נוסע צבי לפולין. דווקא אז, בארץ הקרה והמושלגת, בתפאורה שונה כל כך מהנוף הישראלי, מחליט עורך הספר להעניק לסידור עוד הזדמנות, ובוחן בזכוכית מגדלת את השם הרשום עליו. לראשונה מתגלה השם המקורי: קיהן.
קרוב לחמישים שנה עברו. תקופה ארוכה שבה הסידור הקטן אוסף אליו כל כך הרבה תחושות וזיכרונות. אברהם קיהן, החייל שלקח איתו את הסידור למלחמה, כבר איננו. הוא נפטר ממחלת הסרטן כמה שנים קודם. אבל בתו אדל מקבלת בדמעות את המזכרת הכי מרגשת מאבא: סידור כחול בתוך קופסת עץ מהודרת עם הקדשה, מעשה ידיו של צבי.
בפרדס חנה עומד צבי פרבדה. הוא סגר מעגל של ארבעים ושבע שנים והשיב את הסידור, השותף האילם שלו למלחמה העצובה ההיא, הביתה. מאז הספיק להקים משפחה לתפארת עם אפרת, ולייצר אינספור יצירות אומנות מעץ ומזכוכית, מלאכה שלה הקדיש את חייו. היצירות, כמו גם החיים שבנו יחד, ממלאים עתה את ביתם בפרדס חנה בשלל צורות, צבעים ואור.