שושנה גנון

נולדתי בשנת 1949, ובעלי מורדי (מרדכי) בשנת 1946. שנינו עלינו ממרוקו בשנת 1955, ובשנת 1967 התחתנו בבית ההסתדרות בנשר, חודש בדיוק אחרי שהסתיימה מלחמת ששת הימים. יש לנו ארבעה ילדים: מירי, ירון, רויטל ושגיב, תשעה נכדים וחמישה נינים, שהם הדור הרביעי בנשר.
במשך 24 שנה עבדתי בעיריית נשר. על עבודה זו זכיתי במגן "תואר עובד ע"ש נוח מוזס" שאותו קיבלתי בבית הנשיא בשנת 2006. מזה 40 שנה אני מתנדבת באגודה למען החייל, ולאחר פרישתי התחלתי להתנדב גם בגמ"ח. מורדי עבד כשוטר בעברו, כטכנאי זיהוי פלילי, אך עיקר חייו סבב סביב צילום. את דרכו התחיל אצל ז'אן הצלם מפוטו אנג'לו, ולימים למד בפקולטה לצילום בת"א. צילומיו מעטרים את קירות ביתנו עד היום. בשנות ה־80 פתחנו יחד סטודיו לצילום בנשר, מורדי היה הראשון שהביא את בשורת הוידאו לעיר. הוא שלימד אותי את סודות המקצוע, וכך עבדנו יחד בצילומי אירועים ושמחות. בשנת 1983 קיבל פרס ראשון בארץ לצילום מהנשיא, בפרויקט שצילם בנשר בשם "חדש מול ישן".

נשר נבנתה מול עינינו, והיא יקרה מאוד לליבי. הגענו לעיר בעקבות אחותי הבכורה שהתחתנה עם בן המקום. גדלתי בבן דור, שהייתה בה הרמוניה אמיתית בין כולם; התושבים והשכנים מכל העדות – כולם היו שווים. הייתה לי ילדות נהדרת עם הוריי, יצחק ושמחה. אימי שמחה, שהייתה דמות דומיננטית בעירייה, גידלה במשך השנים עשרות ילדים שקיבלה על עצמה לשמש להם משפחה אומנת. את כל זה עשתה בזמן שגידלה גם אותנו, עשרה אחים. כך אם נקלע ילד למצב ללא פיתרון פנתה העובדת הסוציאלית לעזרה מאימי, שתמיד נענתה בחיוב לבקשה, ובכל פעם שהצטרף ילד לביתנו אימי הציגה לנו אותו כך: "תכירו, זה אח שלכם". הערכים שספגנו מבית – משפחתיות, נתינה בלב רחב, דאגה לזולת, מסירות וחריצות – אלה ערכים שממשיכים ללוות אותנו עד היום. רוב אחיי ואחיותיי גם הם הקימו בית בנשר והשתלבו בתחומים שונים בעיר, וכיום אנחנו משפחה גדולה ואוהבת.