ליאור שוורץ

בשנת 1965 הכירו הוריי, מדו ורודי, בהיותם בני נוער בעיר נשר, לאחר שעלו מרומניה. יחד הביאו שני ילדים – את אחי רם ואותי, ליאור. אחי נקרא על שמו של סבי, אברהם, שעלה גם הוא מרומניה בשנת 1965 יחד עם סבתי דורה, לשכונת בן דור בנשר. אני נולדתי בשנת 1978, וכל חיי גדלתי בנשר. אני זוכר במיוחד את השלג שירד בעיר בשנת 1992. בתור ילדים, מיהרנו לרדת למטה כדי לחזות במראה הלבן. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שחוויתי שלג בנשר, וזה היה רגע נדיר. אבי עבד במפעל נשר. בתקופת הילדות היינו הולכים הרבה לדוג באגמי המפעל, "המחפר". גדלנו בגבעת עמוס, והקרבה לטבע זימנה לנו טיולים רבים, בעיקר בשבתות. אם רצינו לצאת לחיק הטבע, כל שהיינו צריכים לעשות הוא לצאת מהבית, ותוך דקות היינו בלב היער.
יש חפץ מיוחד שעובר במשפחה כבר ארבעה דורות: כד שהיה של סבתא של אבא שלי, ומאז הוא מתגלגל לו הלאה במשפחה. הכד עובר בדרך כלל לבן הבכור במשפחה, והיום הוא נמצא אצל אבי. יש במסורת הזו משהו שמחזק את הקשר שלנו לשורשים, ואת ההמשכיות של משפחתנו.
אשתי סיון ואני התחתנו בשנת 2007 ובחרנו להקים את משפחתנו בנשר. אימא של סיון, שוש פז לוין, עברה לפני 10 שנים לנשר וגם היא תושבת העיר. אנחנו הורים לשלושה בנים מקסימים: עידו, אלעד ועומר.