דינה תורג'מן

נולדתי במעברה בכפר חסידים בשנת 1951. הוריי רחל ומאיר אביקסיס ז"ל נישאו במרוקו. לאחר מס׳ שנים עברו לאלג'יר עם שני ילדים, שם נולדו להם עוד שלושה ילדים, ובהמשך עלו לישראל. בהגיעם לארץ גרו במעברה בכפר חסידים, בצריפים מפח. תנאי ההסתגלות היו מאוד קשים, ובנוסף עברה המשפחה טרגדיה: כשלושה חודשים אחרי שנקלטו חלתה בתם הקטנה ואושפזה. למחרת כשבאו הוריי לביה"ח נאמר להם שהילדה נפטרה, אך הם לא ראו את הגופה ולא נערכה הלוויה. כשלושה חודשים מאוחר יותר נהרג בנם השני, מימון, בתאונת דרכים.
בשנת 1952 החליטה המשפחה לקנות בית בתל חנן, המשפחה התרחבה ונולדו עוד ארבעה אחים. כולם גדלו, למדו, התחתנו וילדו ילדים שגם הם התחנכו בנשר. אני נישאתי ליעקב תורג'מן ונולדו לנו שבעה ילדים. אני מכירה את נשר כמו את כף ידי, ויש לי בה חברים רבים. אני נהנית להעלות זכרונות מגן הילדים עם הסייעת זיוה, שזכתה להיות הסייעת של חמישה מילדיי, מתקופת הלימודים בבית ספר הכרם עם המנהל מוזס, מהנטיעות בט"ו בשבט, הבאת הביכורים בשבועות, מניחוחות המאפים והלחם שעלו מהמאפיות שהיו קרובות לביתי.
הוריי הם מוותיקי תל חנן, הם קיבלו הערכה רבה בשכונה, ואני גאה להיות הבת שלהם. ביתנו היה תמיד פתוח לרווחה לכל עובר ושב. בתקופות של מלחמה הייתה אימי פותחת שולחן מכל טוב ומפנקת את החיילים ששהו במקום. אימי תמיד פתחה את ביתה בפני יתומים ונתנה להם חיזוק חם ואוהב. אבי היה אדם מקובל ואהוב בשכונה. משפחתו היא ממקימי בית הכנסת "תפילה למשה" שפעיל עד היום, ובו מתפללים הבנים והנכדים של כל המשפחה המורחבת. היות ורבים מבני משפחתו קנו דירות בנשר כדי לגור בסמיכות, הפכנו להיות חמולה, ועד היום חלק גדול מהמשפחה חי בעיר ויש כבר דור חמישי. כולנו שומרים על קשר חם ואוהב.
רוח ההתנדבות והנתינה של הוריי עברה גם אליי ואל ילדיי ונכדיי, ממשיכי דרכנו באהבה. במשך השנים התנדבתי בוועדי הורים, בוועד בית, והיום אני מתנדבת כסבתא גן ובוועד גימלאי עיריית נשר. הכול באהבה רבה לקהילה ולעיר שלנו.