אליהו שמואלי

סבתא שלי, פרידה דובסרסקי, הגיעה לנשר מאוקראינה כאלמנה, עם שלושה מילדיה: אימי, חיה, שמריהו וציפורה. בנה הבכור עזריאל הגיע לארץ עוד לפני כן, והתיישב בשכונת הצריפים הסמוכה למפעל המלט בנשר. הוא עבד במפעל מעת הקמתו, בתפקיד בכיר כמנהל מחסן. בשנתיים הראשונות להגעתה ארצה גרה סבתי עם שלושת הילדים בשכונת היהודים בחיפה. מדי יום ביומו צעדה עם בתה, אימי חיה, לעבודה במפעל המלט ובסוף יום עבודה חזרו לחיפה. באותם זמנים העסיקו במפעל גם נשים ונערות צעירות, אימי וסבתי עבדו כפועלות מן המניין וסחבו שקי מלט על גבן. עם השנים עברה המשפחה לשכונת הצריפים שהיתה סמוכה למפעל. בהמשך עבדה אימי כמבשלת בקבוצת המבשלות שהעסיק המפעל כדי לספק ארוחות לעובדים.

אני נולדתי בשנת 1933, וגדלתי בחיפה. בשנת 2010 עברתי להתגורר יחד עם אשתי יוספה בנשר, עיר שהכרתי היטב מילדות. בילדותי היה לי קשר הדוק עם סבתי פרידה, שחיה בשכונת הצריפים עד למותה ב־1942, ופעמים רבות ביקרתי אותה ואת דודי עזריאל. באחד הביקורים לקח אותי דודי למפעל וזכיתי לראות את כל רשת הייצור של המלט: איך מביאים את החומר, מכניסים לכבשן, טוחנים ומכניסים לשקים. כיום אני מתגורר עם אשתי בשכונת ״מרום הכרמל״ בנשר, ומרגיש שאני קשור למקום בקשר שורשי. אנחנו נהנים מהעיר, מהשכנים הטובים, ומהנוף הנהדר למפרץ חיפה.