קפסולת זמן

"הייתי ילד בתקופה של פוסט מלחמת העולם השנייה", כך מספר לי ליאוניד נוסימוביץ. זיכרונות הילדות בצל ניסיונות האנושות להשתקם לאחר המלחמה, הותירו בו חותם ושנים לאחר מכן חזר לעסוק לקידום השיח בנושא הלוחם היהודי באותה מלחמה, כיו"ר מוזיאון הווטרנים בעיר נשר. המוזיאון מארח בני נוער וילדים מדי שבוע כך מספר: "הנכד שלי היום שואל איך יתכן ש- 6 מיליון יהודים נהרגו בזמן המלחמה? הם לא מבינים איך זה הגיוני כשאצלנו בארץ יש רק 8 מיליון יהודים. אומרים שלא נלחמו בזמן השואה, אבל היו יהודים שנלחמו והם נחשבו גיבורים בצבא הרוסי ותפקידנו לספר על כך". ליאוניד נולד ב-4.9.1948, בעיר קישינב במולדובה, אח צעיר לאחות שגדולה ממנו ב-3 שנים. מכיוון שאביו נפטר ואמו נאבקה כדי להתפרנס, ליאוניד גדל אצל סבו וסבתו בכפר. הוא למד להיות טכנאי ורתך ובשנת 1980 החליט לעלות לישראל לבדו, "אני יהודי והבית שלי זה בארץ ישראל", הסביר. כשהגיע נשלח לערד ומצא עבודה כשוטף כלים. "לא ידעתי הרבה עברית ובעל הבית שאל אותי מה אני יודע לעשות. עניתי שאני יודע יידיש ורומנית ושבמקצועי אני רתך ומסגר. הסתבר שהוא היה קרוב של משפחת גרינברג, בעליה של בית מלאכה גדול באזור באר שבע, ושם התחלתי לעבוד. נשלחתי לסיים הכשרה נוספת בטכניון ועבדתי במשך שנים מתחת למים עבור חברת ריתוך האוניות LAKE. טיילתי בעולם ועבדתי בברצלונה, בהמבורג ועוד. עשיתי לביתי ואחר כך חזרתי לישראל". בישראל הכיר את סימונה אשתו יחד הביאו ילדה יחידה ובשנת 1982 לפני מלחמת לבנון הראשונה ליאוניד קנה את דירתו הראשונה בנשר ועבר לעיר לתמיד. "אני חיפשתי מקום עם אווירת כפר כפי שהייתה לי בילדות, ומצאתי זאת בנשר. לדעתי נשר היא העיר הכי יפה וירוקה בכל הארץ". זמן קצר לאחר מכן ליאוניד מצא את עצמו מגויס לשירות מילואים במלחמת לבנון הראשונה ונשלח לחזית כמש"ק בחיל רגלים. "הקרב הכי מפורסם שהייתי שותף לו זה בבופור, עליו נעשה הסרט. אין לי זיכרונות טובים משם, זו הייתה מלחמה קשה וקרב קשה". לאחר מספר שבועות נשלח חזרה לשמור על הגבול הישראלי במטולה. ליאוניד המשיך בשירות המילואים עד שבשנת 1989 מונה לתפקיד ניהול כאזרח עובד צה"ל והמשיך בשירות זה עד לפרישה מוקדמת לפנסיה בשנת 1998. באותה שנה הוקמה מפלגת 'ישראל ביתנו' וליאוניד נבחר כנציג המפלגה לשמש כחבר מועצה בנשר. בעוד שברוסיה מתייחסים ללוחמים ולפורשים מהצבא כווטרנים, ליאוניד הוא וטרן ישראלי ושלא במקרה פעל לקידום ההכרה באוכלוסיית הווטרנים בנשר. "הכרתי היטב את הקהילה הרוסית בנשר ומוניתי להיות יו"ר ועדת קליטת עולים חדשים", הוא מספר. הישג משמעותי בעיניו הוא שימור וקידום מוזיאון הווטרנים בנשר שהוקם בשנת 2000 ושכיום הוא משמש כיו"ר שלו. "כל שנה מאז 2003 כשנכנסתי לתפקיד במוזיאון הווטרנים, אנחנו עורכים טקס ביום הניצחון שחל ב-9 במאי. חנכנו אנדרטה לזכר הלוחמים היהודים, ומתחתיה שמנו קפסולת זמן עם מכתב אותו יפתחו בעוד מאה שנים. כתבנו שם שאף כי הווטרנים כבר לא חיים, אנחנו דרך המכתב מדברים עם הדורות הבאים אחרינו, כדי שלא ישכחו את הגבורה והאומץ גם בתקופות החשוכות ביותר שידע העם היהודי".