הגן של דרורה

כשדרורה מתבוננת ממרום גילה על שלושים השנים היפות בהן חינכה מאות מילדי נשר בגן הילדים הנושא את שמה, ״גן־דרורה״, היא יכולה לומר בסיפוק שחינכה אותם לאהבת הטבע והארץ, אהבת השפה העברית ואהבה וכיבוד הזולת. היא עדיין זוכרת רבים מחניכיה בשמותיהם. דרורה נולדה בשנת 1925 בשכונת הצריפים לחוף ימה של תל־אביב להוריה ברוריה (לבית לֵיבמן) ויחזקאל לוּלקין. הוריה הכירו בחוות הכשרה של תנועת ״החלוץ״ ברוסיה ועלו באניה רוסלן לארץ־ישראל בשנת 1919. הם נשלחו לקיבוץ מחניים שהוקם לא מכבר ושם נישאו. קשיי החיים בקיבוץ אילצו אותם לעזוב לתל־אביב, לשכונת מחלול בסמוך למשפחת אחותה של ברוריה, טובה ובעלה זלמן. קשיי הפרנסה היו רבים וב-1929 נדדה המשפחה לחיפה ולאחר זמן קצר עברה לנשר, שם נולד עמיחי, אחיה של דרורה. יחזקאל מצא פרנסה דחוקה כפורק מטעני פחם מהרכבת לבית־חרושת ״נשר״. לאחר תקופת מה התקבל כפועל מן המניין ב״נשר״ ועבד בכבשני המפעל עד לפרישתו. החיים בשכונת הצריפים על אדמת ״הוַוקף המוסלמי״ היו תובעניים, במיוחד בתקופת הפרעות בין 1936-1939, כשערביי הסביבה התנכלו לתושבים, ירו לעברם מהמארב והציתו אש בצריפים. קירות מגן שהוקמו סביב הצריפים סיפקו רק מגן חלקי לתושבים. דרורה התחנכה ב״גן־אמונה״ ומגיל 6 למדה בבית הספר היסודי בצריף סמוך ל״בית־העם״ ואחר־כך ב״בית הספר לילדי־עובדים״ הסמוך למפעל. בזכות אימה למדה אף לנגן בפסנתר. ב-1939, בהיותה בת 14, נשלחה דרורה ללמוד בסמינר לוינסקי בת״א כי בחיפה לא היה סמינר. היא גרה בבית דודיה. באותן שנים התגייס האב יחזקאל לבריגדה ושירת בתותחנים באיטליה תוך סיוע לניצולים בבתי־יתומים ולימים, כשעלו ארצה עזר להם להיקלט בארץ. חייה של האם שנותרה לבדה בנשר לא היו קלים ודרורה השתדלה לסייע לה ככל יכולתה. ב-1944, כשהיא בת 18 הוסמכה דרורה בסמינר לוינסקי כגננת והחלה לעבוד בגן־ילדים באלרועי ובהמשך בכפר־נטר. ב-1948 התגייסה לצבא כ״מורה־חיילת״, עברה קורס קצינות ושרתה כקצינת־ח״ן בגדוד 206. עם שחרורה מהצבא ב-1949 חזרה לבית הוריה ועבדה בגן־ילדים בנשר. המשפחה כמשפחות רבות אחרות עברה אז לבית חדש שרכשה ב״גבעת־נשר״, השכונה שאך זה נבנתה. תקופת מה עבדה דרורה כגננת בקיבוץ מעלה־החמישה וכששבה לנשר, לגן שלה, היו מאחוריה כבר מספר שנות נסיון. בשנת 1953 נישאה דרורה בנשר ליצחק ווֹלָך, שריד ופליט שואה יליד בסרביה אותו הכירה עוד במעלה־החמישה, ועימו חייתה למעלה מ-60 שנה עד לפטירתו ממחלה קשה. לדרורה בן בשם פיני ובת בשם ורד, 2 נכדים ו-7 נינים. למן המחזור הראשון שלה בגן ב-1949 בעיצומה של מלחמת העצמאות ועד למחזור האחרון ב-1979, שמה דרורה דגש על הקניית ערכי השפה העברית, שירים עבריים, חגי ישראל, משחקים ואהבת הטבע והארץ לחניכיה. את הילדים ״הבוגרים׳ דאגה להכין לכתה א׳ ואף ליוותה אותם לבית הספר ותמכה בהם בשלבים ראשונים. ההורים היו תמיד שותפים לפעילויות הגן ושמרו איתה על קשר הדוק לאורך שנים. רבים מחניכיה שומרים איתה על קשר עד היום.