ליאת רוסטוקר, לילך גדול, רביטל תירם ושרה אבן הר מובילות את מטה חדרה במיזם ארצי 'העוגן למשפחות המילואימניקים' שמסייע למשפחות בהן אחד ההורים גויס למילואים.

מהות הפעילות שמובילות צוות הנשים כשמה כן היא: לשמש עוגן למשפחות של מילואימניקים. "זו יוזמה שהתחילה ביום הראשון של המלחמה, פועלת גם היום ותמשיך כל עוד יש מי שזקוק וזקוקה לנו", מספרת רביטל תירם.
המיזם נוצר מתוך ההבנה שיש משפחות רבות שאחד מההורים, או מבני הזוג, ברוב המקרים, האבות והגברים, נקראו בצו שמונה למילואים וכל הניהול של הבית על כל הרבדים שלו, בין אם הפיזיים ובין אם הרגשיים, נופלים על כתפי הנשים עם כל הלחצים, החרדות והדאגה לבני הזוג. "לרוב מדובר במשפחות צעירות עם ילדים קטנים, נשים בהריון או אחרי לידה והן זקוקות למישהו שיהיה שם יחד איתם, כל אחת עם האתגרים שלה". מציינת שרה.

בחדרה מדובר על 160 משפחות שנעזרות במיזם וכל הזמן ממשיכות להצטרף משפחות נוספות. "גייסנו מתנדבות, כולן נשים מהעיר. מה שהן עושות זה לסייע למשפחות בכל דבר שאפשר. אם בעזרה אחר הצהריים, בייביסיטר, עזרה בשעות ההשכבה, ארוחות, ארגון הבית, כביסה, להוציא את הכלב, הסעות, באמת כל דבר שיכול להקל מעט על השגרה המאולצת הזו".
הפניות ממשפחות המילואימניקים מתקבלות באמצעות מערכת ייעודית. הקשר נוצר עם ההורה שנשאר בבית, בדרך כלל האם. "אנחנו מקשיבות להן ומבינות מה הצורך שלה בעזרה ובהתאם לכך מחברות למשפחה מתנדבת מתוך מאגר המתנדבות שלנו. לשמחתינו הרבה מהמתנדבות לא מגיעות באופן חד פעמי, אלא בקביעות כמה שאפשר על מנת לייצר יציבות. יש כאלה שמגיעות בין פעם לפעמיים בשבוע. נוצרו קשרים מאוד מרגשים וזה באמת עזר מאוד משמעותי". אומרת שרה
בנוסף לכך חברות צוות "העוגן" מארגנות בחסות המטה, אירועים והטבות שוות למשפחות, במועדים מיוחדים, בחגים או בכל הזדמנות שיש על מנת להמתיק קצת את התקופה ולעודד תחושה של יחד וקהילתיות. "אנחנו בקשר רציף עם כולן, שואלות מה שלומן, אם הן צריכות עזרה. גם כשהבעלים חוזרים ישנן הרבה מורכבויות ומתחים וגם שם אנחנו ממשיכות ללוות אותן. ויש גם כאלה שקיבלו שוב צו, אז מבחינתנו זה משהו שהוא רציף. אחד הדברים שהן אומרות לנו שהן מרגישות הקלה ושמחות שיש מישהו שדואג להן ומקשיב להן. יש בזה משמעות שמישהו רואה אותן כי לא תמיד הן מרגישות שזה קורה. החברה האזרחית נתנה מענה יותר מהיר עד שהארגונים המדיניים החלו לפעול. יש מישהו שדואג להן, שואל לשלומן, עוזר לחבר אותן לדברים, מסייע בעניינים בירוקרטיים, זה עוד מקום להישען עליו. הבעלים שלהן גם יודעים שהן לא לבד וזה מקל גם עליהם, הרבה מהם מאוד דואגים וככה הם יכולים להיות רגועים ולהמשיך במשימתם". מוסיפה .לילך "היכולת לסייע היא דבר שמעניק הרבה משמעות. גם לנו המתנדבות". אומרת ליאת, "אני ב-7.10 הבנתי שאם נשארתי בחיים, זה אומר שאני צריכה עכשיו לעזור לאלה שמתמודדים. זו לא בחירה, זו החובה שלי בסיטואציה הנוראית הזו. אני מנסה להחליף את חוסר האונים בעשייה, אני לא יכולה להשתתף בהחלטות מדיניות אבל אני יכולה לעזור לאמא שנתקעה בלי הסעה לגן. זה מאוד מרגש. יש בזה סיפוק ענק".