אסתר בן-דור

"במלחמת השחרור כפר יונה הייתה בחזית. האמהות שנשארו עם הילדים בבית, היו גיבורות. אני זוכרת עד היום את רעש הפצצות שנפלו", כך מספרת אסתר בן-דור בת ה-91.
לאסתר בעלת העיניים הבהירות והצלולות סיפור חיים מרתק. היא נולדה באוגוסט 1929 בישראל להורים שהיו ממייסדי כפר יונה. "אבי עבד בבניין ובנה את הצריפים הראשונים שהיו בכפר", היא נזכרת. היא הייתה הבכורה מבין שלוש אחיות ובתקופתה לא היה אפילו בית ספר. "היינו 9 ילדים בסך הכל והיה צריף ששימש אותנו ללימודים בבוקר, ואולם תרבות קטן בערב".
אין זה פלא שכנערה מצאה את עצמה מתגייסת ל'הגנה' ונרתמת לפעילות הציונית. "זו הייתה רוח התקופה. כולם התגייסו. אנחנו היינו כוח עזר בלחימה", היא מציינת ומוסיפה שכבר בגיל 7 שלטה היטב בשפת הקוד 'מורס' והשתתפה בחלוקת עלונים עם חומר תעמולתי נגד הצבא הבריטי.
משימות נוספות שהוטלו על שרה וחבריה בתקופה ההיא היה להעביר קשר בין תושבי הכפר ולסייע בניקוי נשק שהיה מוחבא מתחת לאדמה בתוך כדי חלב. בגיל 14 החלה אסתר את אימוני הגדנ"ע שכללו קרב מגע, נשק ושדאות. "התאמנו בפרדסים שבין כפר יונה לבית הלוי. למדנו לפרק ולהרכיב רובי סטן ואקדחים", היא נזכרת.
בתחילת שנות ה-40', בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, החיילים הבריטים שהיו במחנה בית ליד הסמוך לכפר יונה החולפו על ידי חיילים יוונים. "אני זוכרת את היוונים מסתובבים בכפר בימי ראשון ומתארחים בבתי הקפה המקומיים".
אירוע אחד מהתקופה הזו זכור לאסתר במיוחד: "באחד מימי ראשון נדרשנו לבצע תרגיל באיתות דגלים דרך שלוש תחנות בכפר, כאשר אני הייתי בתחנה השנייה שנמצאת במרכז הכפר".
"במהלך התרגיל, עוררנו את תשומת לבם של החיילים היוונים שחשדו שאנו מרגלים לטובת הגרמנים. לפתע, הם הקיפו אותנו ושאלו אותנו בתקיפות לפשר האיתות. למזלנו, איש הביטחון של הכפר, שהיה נוטר במדים בריטים, נקרא למקום ואמר לחיילים היווניים שאנחנו שייכים לתנועת הנוער 'הצופים'. לשמחתנו הם עזבו את המקום לא לפני שהספקנו להודיע לתחנה השלישית שירדו מהמגדל ויברחו".
אסתר מספרת שההתנסות בגדנ"ע חיזקה אותה עד כדי כך שבתקופת ההפגזות בכפר במהלך מלחמת העצמאות, היא לא פחדה ורצה לעמדה שבה היה לי תפקיד לבשל לחיילים ולטפל בעזרה ראשונה. כשקמה המדינה ארגון 'ההגנה' התפרק והוקם צה"ל. "היום יש לי כבר נכדים שנמצאים בצבא, אבל הכל כבר שונה", היא מספרת.