היה לי ברור לגמרי שברגע שתהיה אפשרות לעלות לארץ ישראל, אני עולה

שמואל רחמים נולד בשנת 1927 בכורדיסטן, באזור שבו שלט השיח' ברזני. כשהיה בן 4, אביו, שעבד תמיד עם הערבים שם, נרצח בפרעות שהיו בעיראק. "באותה התקופה היה מפחיד להיות יהודי. לא היה מלך, וכל פעם שלט באזור שליט אחר שהיו לו את הקריזות שלו", נזכר שמואל.

אחרי מספר שנים אמו התחתנה בשנית אך נפטרה כשהיה בן 8 בלבד. כיתום, עבר שמואל להתגורר אצל דודיו בעיר הבירה, בגדד, והרב ששון כדורי לקח אותו תחת חסותו. "בבקרים עבדתי בתור שומר ובערבים מכרתי חליפות ברחוב", מספר שמואל. לבית ספר לא הקפדתי ללכת בגלל שהיה נהוג אז להכות את הילדים. בבגדד הכיר את מרים והתחתן איתה. כמה חודשים לאחר החתונה נולדה לו בתו הראשונה.

בשנת 1948, כשהוכרזה מדינת ישראל, כל יהודי עיראק היו במעמד לא חוקי ולא נחשבו כאזרחים. "היה לי ברור לגמרי שברגע שתהיה אפשרות לעלות לארץ ישראל, אני עולה", אומר שמואל. באותם הימים מי שרצה לעלות ארצה היה צריך להשאיר בעיראק את כל הרכוש שלו. "חילקתי לשכני הערבים שהייתי איתם ביחסים טובים את הזהב והתכשיטים שנשארו לי מאמי, ועליתי בשנת 1951 לארץ רק עם הבגדים שלבשתי", משחזר שמואל.

שמואל ומשפחתו הגיעו תחילה למחנה העולים שער עלייה בעתלית, שם גרו באוהלים. אחרי מספר חודשים הם עברו למעברת כדורי שלמרגלות הר התבור. "גרנו במעברה בצריפים עם מיטות ברזל. כל חמש-שש משפחות גרו כמו משפחה אחת", מספר שמואל ומוסיף כי למרות הצפיפות והתנאים הקשים, הייתה שמחת חיים רבה.

בשנת 1956 הסוכנות בנתה בתים לעולים בכפר תבור והוא ומשפחתו עברו לשם. "לקח קצת זמן עד שהמייסדים הסתדרו עם העולים החדשים", משחזר שמואל. בכפר הוא עבד תחילה בעבודות דחק כמו סיכול אבנים ובשנות ה60' הוא עבר לעבוד בקיבוץ עין דור בעבודות בניין, וכעובד כללי בקיבוץ.

בשנת 1990 יצא לפנסיה מוקדמת. יש לו 4 בנים ו-4 בנות, ולפני 17 שנים אשתו נפטרה בגיל 81. שלושה חודשים לאחר מכן אחד מבניו נפטר מסרטן. לפני שנתיים אחת הבנות נפטרה גם כן מסרטן. "כל ילדי גרים כיום בכפר תבור", מספר שמואל בגאווה.