בכל תפקידיה בבית החולים דליה פעלה לשילוב ולקידום נשים

כבר בכניסה לביתה של דליה, ישנה תחושת התפעמות העוטפת את המבקר. חפצי אומנות ייחודיים המשולבים בעיצוב יפהפה המחבר בין הטבע העוטף מבחוץ לבין פנים הבית. על כך אחראי בנה, האדריכל הנודע, רן בלנדר, שבחר בכפר תבור בביתו, ואיתו הביא את הוריו: דליה ובעלה אפרים.
השורשים הוינאים של דליה נחשפים עת היא מגישה לנו מגש עמוס בתקרובת של עוגות, מרציפן ופיצוחים בכלים מסוגננים ותחתיות לקפה. דליה אמנם זכתה למוצא יֶקֶה, אך היא צברית שנולדה בשנת 1935 בראשון לציון. משם המשפחה עברה לרעננה כהכנה למשק חקלאי, ואז ל"בית שערים" שם קיבלו משק של 70 דונם. כשאביה נשלח ללמוד במקווה ישראל הוא מינה את בת דודתו, רחל ינאית בן-צבי, אשתו של נשיא המדינה יצחק בן-צבי ז"ל, להיות אפוטרופסית של דליה. "אני זוכרת ביקור של ינאית כאשת הנשיא, ואני, ילדה ביישנית נחבאת אל הכלים ומסתתרת מאחורי הדלפק. היא הבחינה בי והביאה אותי לקדמת הבמה, כבת חסותה". דליה גדלה על ברכי הציונות והכירה אישים רבים לאורך ילדותה, עליהם מספרת: "הם היו אנשים צנועים, אין כאלה היום".
כשבגרה ידעה שהיא רוצה לפתח קריירה עצמאית ופנתה ללימודי אחיות בבי"ח העמק אותם השלימה בשנת 1955. בכל פעם ששבה הביתה מהלימודים, אביה היה מעיר לה כי "עדיף שתלכי להיות מורה או גננת, כך יהיו לך חופשות ותוכלי להיות עם הילדים". אולם דליה נותרה בשלה. "אהבתי את תחושת המשמעות בעשייה כאחות, ואת היכולת לסייע לאדם בשעת מצוקה. המקצוע תובעני ומי שבוחר בו עושה זאת מתחושת שליחות", היא מספרת.
בתקופת הלימודים, מספרת דליה הגיעו מחזרים לבית הספר. "צייד" קראו לזה, ושם הכירה את בעלה אפרים. בשנת 1957 נישאו ועברו לעפולה. בזמן חופשת הלידה עם ענת הבכורה, אפרים התעקש שדליה תתפטר מהעבודה, אבל לאחר שנה דליה מתעקשת וחוזרת לעבודה בביה"ח.
ניכר כי דליה, פמיניסטית בנשמה, עוד לפני שידעה למה הכוונה. אישה מרשימה, חרוצה פעילה ואסרטיבית. דוגמה חיה לכל אישה המבקשת לשלב חיי משפחה לצד קריירה לימודים וקידמה. היא ידעה לעמוד בלחצים שהופעלו עליה ולמרות זאת להתמיד במה שהיה נכון לה. לימים התבקשה לקחת חלק בכינון בית ספר להכשרת אחיות בעפולה, והכשירה מאות לתפקיד במשך 18 שנה. היא פיתחה את הקשר עם מכללת עמק יזרעאל והייתה הראשונה שדאגה ללימודים שייחשבו כנקודות זכות לתואר ראשון. בשנת 1978 מונתה לאחות ראשית במחלקות ילדים, פנימית וחדר ניתוח, תפקיד ממנו פרשה לפנסיה בשנת 1996. "כאחות העבודה הייתה ללא הפסקה. גם בימים שקטים וגם במלחמות בהם סייענו בטיפול בפצועים", היא נזכרת. בכל תפקידיה פעלה בצורה מופלאה לשילוב ולקידום הנשים. במקביל לעבודתה, דליה סיימה תואר במינהל חינוכי באונ' חיפה וקורס מינהל לבכירים בקופ"ח.
דליה היא אשת משפחה ואם לשלושה ילדים והיום היא סבתא ל- 8 נכדים ו-4 נינים. המעבר לכפר תבור, הרגיש לה טבעי. "כאן אני מרגישה שהגעתי לנחלה". כבת מושב היא מרגישה שחזרה לנוף ילדותה עם הרוגע והשלווה עליהם גדלה בבית שערים.