חסיה נולדה בשנת 1932 באחד הבתים הראשונים ברחוב המייסדים, אותו בנה סבה

לא אגזים אם אומר שחסיה אופיר לא עזבה את כפר תבור מיום הולדתה בשנת 1932, ועד לעצם ימים אלו. בסיפור חייה גלום אותו ניצוץ של האנשים שליוו את ההתיישבות בכפר, סיפור המלחמה להקמת המדינה ולאחר מכן החיים בשנים הראשונות של מדינת ישראל.
יד הגורל הביאה את סבה וסבתה מרוסיה לכפר תבור, ועל כך חסיה מודה בכל ליבה. יעדם היה מושבת מלחמיה אשר בעמק הירדן, שלימים שונה שמה למנחמיה. אולם, עם הגיעם לארץ, גילו שהנחלה שרכשו נמכרה לאחרים ועליהם לנסוע לחיפה, ולחכות שם עד שיתפנה משק אחר במנחמיה. לאחר כשלושה חודשים נודה להם על נחלה בכפר תבור, וללא היסוס הם מיהרו והתיישבו כאן.
חסיה נולדה בשנת 1932 באחד הבתים הראשונים ברחוב המייסדים בכפר אותו בנה סבה, יצחק לובנוב, ולא בחדר לידה כמקובל היום. עד היום אין לה תעודת לידה רישמית היות ואז היו צריכים לנסוע לנצרת להביא את התעודה אבל לא היה מי שיעשה זאת. ילדותה עברה עליה כאן בכפר: ילדות של גן ילדים ולאחר מכן לימודים בבית הספר היסודי בכיתות מעורבות, כאשר חצי כיתה לומדת והחלק האחר עסוק בעבודה עצמית היות ולא היו מספיק תלמידים למלא כיתה שלמה. מורה אחד לימד את כל המקצועות אשר היו מוכרים בזמנה. זיכרונות יפים יש לחסיה מאותה ילדות שעברה עליה בחצרות הבתים, ללא מחשב וללא משחקי קופסא.
לאחר מכן עברה ללמוד בחוות לימוד ליד פתח תקוה ,ובטרם חלפה שנה פרצה מלחמת השחרור. במלחמה זו עזרו כל בני הנוער באיוש המפקדה בכפר תבור ובהעברת מסרים לישובים הסמוכים. "התושבים בגליל התחתון סבלו רבות מהכפר לוביה שהיום יושב על חורבותיו הישוב גבעת אבני", היא נזכרת. חסיה שירתה שנתיים בצה"ל וחזרה לכפר תבור , פה הכירה את בעלה, מקס אופיר ז"ל, שעלה לארץ כנער יתום ניצול שואה, התחנך בפנימיית עיינות ולפני המלחמה היה נוטר ביישובי עמק בית שאן. עם קום המדינה היה קצין בגולני וגם שימש תקופה מסוימת כראש המועצה המקומית. לאחר חתונתם המשיכו לגור עם הוריה וכל המשפחה באותו הבית בו נולדה.
והנה עוד סיפור על ראשוניות במשפחתה. אביה, משה אהרון לובנוב, שמצא את עיסוקו בקניית פרות וסוסים ומכירתם לתושבי האזור, היה הראשון בכפר תבור אשר הרס את ביתו הישן ותקע יתד ובנה בית חדש. את אדמות המשק שחסיה מחזיקה היום, הוריה רכשו בשעתו ממשפחתו של יגאל פייקוביץ' המוכר בשם יגאל אלון. חסיה ניהלה ביד רמה את החקלאות במשק ועד היום היא בקשרים חמים עם בני המשפחה של האנשים שעבדו אצלם בחקלאות.
עבור הצילומים אנו נפגשים ברחבת המוזיאון המקומי, אשר משמר חלק מהשורשים המשפחתיים של משפחתה, כאחת החלוצות בכפר. לאחר שנפרדנו , הרהרתי בפגישתנו והבנתי שנגלתה לי אישה שמגלמת בחייה את המאבק לבניית חיים בארץ, מאבק על האדמה ועל הבית ושאיפה לחיים טובים בשלום ובשלוה כאן בכפר תבור. זה אולי מה שנקרא – "מלח הארץ".