רותי עבדה בבתי חולים מצפון ועד דרום לאורך 40 שנות קריירה כאחות

יש שיתארו את רותי שריר כאישה בעלת התלהבות, אש פנימית בוערת לעשייה משמעותית וכוח התמדה יוצא מן הכלל. תרומתה לקהילה כפי שמתגלה, מצדיקה תיאורים אלו והרבה מעבר. רותי נולדה בחיפה בשנת 1938, להורים מנוחה וצבי בן זאב, האמצעית מבין שלושה אחים. היא מספרת על ילדות בבית "תרבותי וחם", כשאמה הייתה מורה ואביה פעיל בהסתדרות הפקידים ובארגון "ההגנה".


רותי הייתה ציונית כהוריה, ולאחר לימודי התיכון הצטרפה להכשרה בגרעין "מתערים", המשותף ל"צופים" ו"לנוער העובד", במסגרתו התגייסה לנח"ל עם החברים איתם היא בקשר עד היום. בשנת 1956 הקימו יחד את קיבוץ "כפר עזה". בבואה לקיבוץ הגשימה חלום כשנשלחה ללמוד בבית ספר לאחיות של ההתיישבות העובדת בבית חולים "השרון". בסוף ההכשרה חזרה לקיבוץ לעבוד כאחות.
לאורך 40 שנות קריירה כאחות רותי עבדה בבתי חולים מצפון ועד דרום. בשנת 1960 התקבלה לבית הספר לאחיות שליד בי"ח רמב"ם, בחיפה, שם עברה קורס בן שנתיים כאחות מוסמכת, והמשיכה לקורס בריאות הציבור. בסוף ההכשרה מונתה כאחראית על יחידת הבריאות בעיר אילת, ותחתיה היו בתי ספר ומרפאות 'טיפת חלב'. בשנת 1964 עברה לבאר שבע ותפקדה כסגנית ומפקחת מחוזית בבריאות הציבור. שם, פגשה את עמוס, בן קיבוץ מרחביה, ויחד הביאו 2 ילדים מהם זכו ל-7 נכדים.
בשנת 1975 חזרו לחיפה, שם עבדה בבית החולים רוטשילד כאחות למניעת זיהומים, ומשם עברה ליחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי העמק, למשך 21 שנים. לקראת סיום עבודתה ביחידה, זכתה בפרס מנכ"ל שירותי בריאות כללית על תרומתה לנושא של מניעת זיהומים.


רותי היא אשה מעוררת השראה שבהתלהבותה סוחפת אחריה חברים לפעילות חברתית בונה וחשובה לקהילה. היא אישה אמיצה שאינה פוחדת מקשיים ומסתערת על החיים ועל המשימות שהיא בוחרת לעצמה בכל הכוח. לכפר תבור הגיעה עם משפחתה בשנת 1989 והותירה את חותמה בישוב במגוון תחומים. בשנת 1996 יזמה והקימה את "חוג ארץ ישראל" ביישוב, במסגרתו נפגשו אחת לשבוע ללימוד בנושא "ארץ ישראל" ופעם בחודש טיילו ברחבי הארץ. הפעילות הקפיצה את איכות החיים בכפר, כך מספרים. "אני ואישי אוהבים מאוד את הארץ ומרבים לטייל בה, ועל ערכים אלה חינכנו גם את ילדינו כבר מילדות", מסבירה רותי. גם לאחר פרישתה מעבודתה כאחות, בשנת 1998, המשיכה להתנדב במרפאת כפר תבור וריכזה את ועדת הבריאות של היישוב במשך 10 שנים. "חיי מלאים בזיכרונות וחוויות מאושרות מהיישוב והעבודה המספקת כאחות, ממנה נהניתי מכל רגע. אך ריגשה אותי במיוחד קבלת תעודת ההוקרה על התנדבותה בכפר תבור", היא מספרת.
בשנים האחרונות היא חברה בוועדה לאזרחים ותיקים ביישוב, שדואגת ומסייעת לרווחתם בעיקר בימי הקורונה, ופעילה בתנועת "נשים עושות שלום", בה חברות 50 אלף נשים שפועלות למניעת מלחמות ולקידום השלום. עבורה כפר תבור הוא המקום אליו הגיעו על מנת לבנות את ביתם. "הגשמנו את חלומנו וזכינו לגור במקום עם אנשים איכותיים וקהילה חמה". המסר שלה הוא להשתדל תמיד לעזור ולתת יד, "הנתינה ממלאת ומחזקת אותי", היא מסכמת.