בוא אלינו לים

כשנכנסתי עם נחום יעקב לתוך המשחתת "מבטח" שמוצגת במוזיאון חיל הים, ואשר באחותה התאומה "משגב" הפליג נחום שישה ימים ושישה לילות במסגרת מבצע ספינות שרבורג לפני למעלה מ־50 שנה, הדבר הראשון שנגלה לעינינו היה חלל קטן ובו מזרונים כחולים תלויים בצפיפות על שרשראות ברזל חלודות. על המזרונים האלו נמנמו החיילים במהלך ההפלגה בים הסוער בדרכם לארץ ישראל. נחום הוצף מיד בזיכרונות משירותו הצבאי, ומסיפור היעלמותה של הצוללת ״דקר״, שהפך לחלק מסיפורו.
נחום נולד בבגדד שבעירק בשנת 1948. בשנת 1951 עלתה המשפחה לארץ – הורים ושישה ילדים – במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" והתיישבו במחנה דוד ב"שער העלייה", מחנה מעבר שקלט את העולים באותה העת. בשנת 1953 הגיעו למעברה בעתלית ושנה מאוחר יותר עברו ליישוב הקבע בעתלית.
נפשו של נחום נקשרה בים עוד משחר נעוריו והוא החליט להיות ימאי. כשהתגייס לצבא בפברואר 1967, חודשים ספורים לפני מלחמת ששת הימים, נשלח לשרת בחיל הים. הוא שירת על המשחתת "אח"י יפו". את אחותה התאומה המיתולוגית, "אח"י אילת", הטביעו המצרים באוקטובר של אותה השנה. בשנת 1969 הוטסה קבוצת חיילים מחיל הים לשלושה חודשי אימונים בצרפת יחד עם חיל הים הצרפתי, ביניהם גם נחום. בלילה של חג המולד נאמר להם שיוצאים לעוד אימון שגרתי בים. במהלך ההפלגה הבינו שלא מדובר באימונים, ושעקב האמברגו שהטילו הצרפתים על מכירת נשק לישראל – הספינות מעוכבות בצרפת ולכן עליהם לברוח ולהפליג איתן ארצה.
כשהגיעו לארץ אחרי 3 חודשי היעדרות קיבלו את הבשורה על ״דקר״ – הצוללת נעלמה במצולות הים. מבלי לנחות על החוף, יצאו מיד לחיפושים שארכו כשבועיים, ללא תוצאות. כשסוף סוף הצליח נחום להתקשר הביתה, השתרר שקט מעבר לקו – מסתבר שלמשפחתו נמסר שהיה בצוות הדקר, ופתאום בשיחת טלפון אחת הוא חזר אליהם מהמצולות. השמחה היתה גדולה, לצד הצער העמוק על 69 חיילי הצוללת שטבעו במצולות.
לאחר השחרור עבד נחום בתעשייה הצבאית, עד שנפצע קשה בתאונת עבודה ויצא לגמלאות בגיל 52, אחרי 30 שנות עבודה. מאז הוא מקדיש את חייו למשפחתו הענפה ולפעילויות התנדבות: בכל בוקר הוא מגיע ל״בית חם״ בעתלית, שם הוא אורז שקיות מזון לחלוקה ל־150 משפחות נזקקות, יחד עם מתנדבים נוספים. על פועלו זה גם קיבל בשנת 2019 את אות יקיר המועצה האזורית חוף הכרמל.
בשטח הבית שבו גרו הוריו הוא חי מזה 52 שנה עם אשתו האהובה רינה, ולהם שני ילדים, ארבעה נכדים וחמישה נינים. הוא נשאר קרוב לים, שעודנו קרוב לליבו ונושא על גליו זכרונות מכל חייו. לשאלתי אם יש לו מסר ממסע חייו ענה, ״הכול מלמעלה, מה שההוא שם למעלה רוצה – זה מה שיקרה. אני מקבל הכול באהבה״.