נתינה מולידה אהבה

לשאלתי מהיכן הגיע רוח ההתנדבות שלו, יעקב נורי יליד 1950 מספר בגעגוע על אביו, שגידל אותו ואת 3 אחיו (בנימין, אברהם ויצחק) לבדו לאחר שהאם נפטרה. ״הוא היה אדם צנוע, עבד קשה, טרח תמיד לתרום מכספו הדל לנצרכים ולעמותות והתנדב לעזור לכל מי שהיה זקוק לעזרה״, דוגמה נוספת לאהבת העיר והתושבים היו מודעות הענק שלו שפרסם בתחילת כל שנה חדשה ובהן ברכתו לתושבי הרצליה והסביבה. סימה, אימא של יעקב עלתה לארץ בשנת 1932 מלטביה, יתומה. הגיעה להרצליה עם קבוצת ההכשרה של קבוצת "שפיים", שהתמקמה בהרצליה ג'. אביו יוסף עלה בשנת 1931 מקווקז לעיר הרצליה. הם נפגשו בעת עבודתם בפרדסים ונישאו ב- 1934. מוותיקי היישוב וכתובים בספר הראשונים של הרצליה.

"החיים של הוריי היו קשים, לא הייתה להם עבודה קבועה ולכן עבדו בפרדסים ובעבודות דחק. לימים אבא גם עבד בשלושה מקומות עבודה בעת ובעונה אחת כדי לפרנס אותנו בכבוד. היה חבר ב"הגנה" (וקיבל את כל האותות והתעודות) ואף נענה לקריאת המוסדות להתגייס לבריגדה היהודית בצבא הבריטי בשנת 1940. הוא שירת בתפקיד של נהג והוביל תחמושת ממצרים לטוברוק שבלוב, לחימוש הכוחות שלחמו בגרמנים ובאיטלקים. חזר פצוע קשה והשתקם״. תחילה גרה המשפחה בדירה קטנטנה ברחוב השומר. בהיותו בן שנה עברו הוריו לבית חדש, ובו הוא מתגורר מאז ועד היום עם אשתו רונית, שלה הוא נשוי 36 שנים, ולהם שני ילדים מקסימים, יוסי ומתן.

בצבא שירת בצנחנים בגדוד 890, ולאחר מכן כאלחוטן בחטיבת 35 של הצנחנים. ומאז שהשתחרר שזורים חייו בחיי העיר הרצליה. "אני אוהב את העיר הרצליה שלי, ואת אנשיה הנפלאים״, הוא אומר. יעקב התחיל את חייו האזרחיים כמדריך ספורט בנחלת עדה, לאחר מכן הדריך קבוצת כדורגל בשכונת שביב, שם גם הפך למנהל המרכז הקהילתי במשך כ- 5 שנים, משם עבר לניהול המרכז הקהילתי "בית פוסטר" במשך חמש שנים, עד שב־1984 נכנס לתפקיד יועץ ראש העיר לעניינים מיוחדים ובהמשך גם לענייני שיכון ודיור, תפקיד שמילא עד לפרישתו בשנת 2019. ב-22 שנים שלפני הפרישה, שימש גם כמזכיר ועדת הרווחה העירונית, ופעל מעבר לנדרש למען הקהילה בהתנדבות.

בין היוזמות שקידם או היה שותף להם: חגיגות בר/בת מצווה לילדים ולילדות, שלרובם זאת היתה החגיגה היחידה שזכו לה. סוכת עדות ישראל (שבט אחים גם יחד) , חלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות, הקמה וניהול של מועדון לשירה בציבור בשיכון דרום ובמתנ"ס בית פוסטר, ארגון הכנס של 50 לבית הספר ברנר, התנדב במשמר האזרחי ועוד. מתנדב בחוג השבועי לריקודי עם לעיוורים, ״שמונה עשרה שנים אני מלווה אותם, רוקד איתם, ומרגיש את החום והאהבה שלהם. לפעמים, בת הזוג העיוורת שלי מזכירה לי את צעדי הריקוד״.

כששאלתי את יעקב מה נותנים לו מעשי ההתנדבות ענה בעיניים נוצצות: "מחמם את לבי לדעת שעשיתי משהו טוב למישהו. ׳נתינה מולידה אהבה׳ הן לא מילים ריקות, זאת האמת וכך אני מרגיש. להסתכל מעבר לעצמך ולראות גם צרכים של אחרים. את זה העברתי לילדיי להיות אוהבי אדם ואני שמח ששניהם בחרו לעסוק בחינוך, מקום בו היכולת להשפיע ולטעת את אהבת האדם היא הגדולה ביותר".