ילדות במושבה הרצליה

כשיוסי שרגל מספר על הרצליה של פעם, קולו מפיח חיים ומצית את דמיוננו. הוא מתאר את הרחובות הקטנים שכולם מכירים בהם את כולם, את הפרדסים של תושבי האזור – שהיו ברובם חקלאים – פרדסים שעבור הילדים היו מגרש משחקים בשבתות ומקום עבודה בימי חול. סיפורו הוא חלק בלתי נפרד מסיפורה של המושבה הקטנה שהפכה לעיר משגשגת.

יוסי נולד ב־1938 בישראל לחיה וברוך שרגל. אמו הייתה מלוצק ואביו מהעיירה אורחוב, והשניים הכירו ונישאו לפני שעלו ארצה. בשנת 1927 הגיע אביו לארץ כחלוץ, ובזמן הזה אמו עברה לגור אצל אחותה בפורטוגל. רק כשהצליח אביו להתבסס בארץ עלתה אמו, יחד עם בתם הקטנה שנולדה בעודה בפורטוגל. באותה תקופה אביו היה בגרעין של מייסדי קיבוץ משמר השרון, אבל אמו לא רצתה לגור בקיבוץ, והמשפחה שכרה דירה בהרצליה. בהמשך נרשמו להגרלה של מגרשים וזכו לרכוש מגרש בהרצליה, במחיר 100 לישט, ובו בנו את ביתם.

יוסי נולד בתל אביב, וכשהיה תינוק בן יומו הביאו אותו מתל אביב בסוס ועגלה לבית החדש בהרצליה שכבר היה גמור, הבית בו חי וגדל עד שהתחתן. הוריו היו מראשוני המתיישבים, והם הקימו יחד עם תושבים נוספים את שכונת הפועלים א. ״הוריי היו חקלאים. היה לנו לול גדול, היינו מגדלים תות שדה בעונה וירקות שונים. כשגדלתי לא היה לי הרבה זמן פנוי כי בתור ילדים להורים חקלאים עבדנו די קשה״.

״זכורים לי אירועים מיוחדים מהעיר בימיה הראשונים. היינו חוגגים את האחד במאי, ובתור ילדים היינו מטיילים בתהלוכות ברחבי העיר. בבית הספר בחג הביכורים הילדים הביאו מהבית יונים, ביצים וירקות, וכיתות ח היו מתלבשים בלבן כאילו שהם הכוהנים, והם היו לוקחים את הביכורים ובהמשך היו עושים החלפות. עוד דבר שזכור לי זה המלחמות בין השכונות: לכל שכונה היה מעין דגל, וביום היינו נפגשים בבית ספר ומשחקים ולומדים יחד, אבל בשבתות ובימים אחרים היינו ׳נלחמים׳ לקחת את הדגל של שכונות אחרות. כל האזור היה מלא בפרדסים, והיינו רצים בין הפרדסים עד שהגענו לשכונה שממנה רצינו לגנוב את הדגל. זכור לי גם דודי, אריה אקבר, שהיה מהנוטרים במושבה, והיה מגיע אלינו לחופשה רכוב על סוסתו שולה, ואני הייתי רוכב עליה בזמן שהותו בביתנו. כיום תמונתו מוצגת בבית ראשונים עם כרטיס החבר שלו בהגנה״.

כשסיים תיכון התגייס לחיל האוויר, ובהמשך שירת בחטיבת סיור בבית ליד. ״עשיתי מאה יום מילואים בשנה בזמן שהאישה והילדים לבד בבית״. בהמשך עבד כאיש מכירות בחברה שהייתה מייבאת חומרי גלם לתעשיית המזון, ואהב במיוחד את נסיעות העבודה שהפגישו אותו עם מקומות ואנשים שונים ברחבי הארץ. לאחר שחרורו פגש את אסתר במסיבת יום עצמאות בהרצליה. ״היא הייתה תל אביבית, אבל אמרתי לה – תל אביב זה לא מקום לגדל ילדים״. עד היום גרים אסתר ויוסי בהרצליה, ויש להם שלושה ילדים ושמונה נכדים.
״הייתה מושבה, עכשיו זו עיר, זה לא מה שהיה פעם. אבל אנחנו את שלנו עשינו נהנינו שמחנו, ואין טעם להתרפק על העבר. אני מאחל לצעירים שלנו רק בריאות, ולימודים, ולהתקדם בחיים בצורה טובה. מי שרוצה שייבחר לו את דרכו וייכנס לתלם״.