חוטי קסם בידיה

המנהלת המיתולוגית אסתר וינשטיין הוזמנה לאחרונה להיפרד ממבנה המוסד שניהלה במשך 21 שנה. יובל אחרי שהוקם המבנה המוכר של בית ספר "הנדיב" בהרצליה, הוא נהרס ובמקומו יוקם מבנה חדש, אך המורשת שהנחילה בתפקידה תישאר.


אסתר נולדה ברומניה ב־1945, בת יחידה להוריה נתן ופרומה שוורץ, והגיעה להרצליה כשהייתה בת חמש. הוריה הצטרפו לסבה וסבתה שעלו לישראל לפניהם והתגוררו בהרצליה. המשפחה התגוררה במשך ארבע שנים במעברה בהרצליה ב, וחוותה חבלי קליטה בארץ. מנעוריה בהרצליה זוכרת אסתר בגעגועים את ריקודי המעגל בימי העצמאות, ברחבה שליד מבנה העירייה הישן, ואת ערבי שישי של הבנים והבנות על ה"ברזלים" באזור שנקרא "המושבה" וכיום עומד שם בניין לב העיר.


"בנוסף למשפחה, מה שמייצג אותי, ובעצם זו המהות שלי, זה בית הספר. אני לא חושבת שיש בהרבה מקצועות הזדמנות לעשות כל כך הרבה טוב לאנשים", היא משתפת. "למנהלת בית ספר יש כל כך הרבה קצוות של חוטים בידיה, שרק צריך להיות יצירתיים כדי לגלות אותם ולמשוך בהם לטובת היחיד ולטובת הקהילה".


לא פעם קרה שצוות בית הספר התגייס לעזור במצבים שחרגו מהגדרות התפקיד שלו: אם שנזרקה לרחוב בליל חורף גשום עם ילדיה, תלמידי בית הספר, התקשרה למחנכת וביקשה את עזרתה. צוות ביה"ס הזעיק גורמי עירייה ולאם ולילדיה נמצא בו בלילה מקלט חם. במקרה אחר, מספרת אסתר, אוּרגן ערב גיוס כספים, ע"י צוות ביה"ס ובשיתוף הנהגת ההורים, לשם מימון תרופה יקרה עבור אם שחלתה.


במהלך השנים למדו בבית הספר בין 400 ל־600 תלמידים בשנה. מדי בוקר עמדה אסתר בשער ביה"ס לברך כל נכנס בבוקר טוב. היא זכרה את שמו של כל ילד. המוטו שלה היה להכיר ולראות את הילד כיחיד ומיוחד ולהיענות לצרכיו האישיים. בית הספר אף שילב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ופתח עבורן כיתות שילוב מיוחדות.


המנהלת ניהלה את המוסד ביד רמה. אסתר מעידה על עצמה שלא הייתה מנהלת "רכה", וכשנדרש נפגשה עם המורה בארבע עיניים על מנת ללבן את הבעיה, תוך הקפדה על שיח ענייני ומכבד. "הנדיב" היה בית ספר קהילתי, והתנהל תוך שיתוף והתחשבות בתלמידים, בצוות בית הספר ובהורים.


בית הספר זכה לא אחת בתעודות הוקרה, משרד החינוך העניק למנהלת תעודת הערכה על פועלה למיגור האלימות בבית הספר. אסתר אף זכתה להוקרה כאשר נבחרה לעובדת הוראה מצטיינת במחוז תל אביב. כבוגרת המכללה להכשרת מורים בבית ברל ובעלת תואר ראשון ושני מטעם אוניברסיטת תל אביב בפיתוח תוכניות לימודים, במקביל ללימודיה בנתה עם הצוות תוכנית ללימודי דמוקרטיה, שיושמה בכל כיתות בית הספר לפי רמת הגיל של התלמידים.
לאסתר שלושה ילדים, בת ושני בנים, היא סבתא אוהבת לשישה נכדים, והם גרים בקרבתה בהרצליה וברמת השרון. מילדיה ציפתה שיתמידו בלימודים, והם מצליחים ומממשים את עצמם בתחומי עיסוקם. היא חינכה אותם לכיבוד כל אדם באשר הוא, למוסר ולהגינות.


הרצליה מייצגת עבורה בית, מולדת, מקום שבו גדלה והתפתחה ופעלה במשך שנים רבות. היא אף פעם לא אנונימית בעיר, ורבים מכירים אותה. "פתאום יצוץ מלצר שיחבק אותי ויגיד שלמד אצלי בבית הספר. אומנם זה יכול להיות מביך למי ששומר על הפרטיות כמוני, אבל זה בעיקר מרגש ומחמם את הלב. למנהל בית ספר יש מעגלי השפעה רבים," היא מסכמת, "רק צריך להיות מודעים להם ולהשתמש בהם במקומות הראויים".