"ההיסטוריון של הרצליה"

מרדכי (מוטק'ה) נאור ורעייתו לאה נאור נשואים כבר 66 שנה. למוטק'ה עבר עשיר במיוחד בתחומי התקשורת, חקר ארץ ישראל ותולדות הרצליה. מוטק'ה נולד ברחובות (ב-1934) ובגיל 5 עבר עם משפחתו לגן יבנה, מושבה קטנה בדרום הארץ. לדבריו, תמיד נמשך לתקשורת ולחדשות: "מגיל 7 אהבתי לחקור כל דבר. לא היה לנו חשמל בבית אז הלכתי לבית הציבורי (בית העם) ביישוב לשמוע רדיו, בעיקר חדשות, ובאותה השנה כבר התחלתי לקרוא עיתונים", נזכר מוטק'ה וממשיך: "אבא שלי, שהיה פועל שעלה מפולין, היה המפיץ במושבה של העיתון 'אשנב', פרסום מחתרתי של ה'הגנה'. כשגיליתי זאת קראתי, מבלי ידיעתו, את העיתון ולמדתי הרבה על הנעשה בארץ באותה תקופה. ב-1947 חזרה המשפחה לרחובות, וכבר היה לה חשמל. "לא אשכח את השידור של הכרזת העצמאות למדינת ישראל, שגרמה לשמחה גדולה אצל כולם", הוא נזכר.
הוא התגייס לנח"ל והיה בין מייסדי קיבוץ נחל עוז מול עזה. שם הכיר את לאה והשניים נישאו ועברו יחד את הימים הסוערים של תקופת ה"פידיאיון" (המחבלים של אז) וההפגזות המצריות. במלחמת סיני ב-1956 לחם מוטק'ה כרגם. אחרי המלחמה נדמה היה לרבים מחברי הקיבוץ שתמו ימי המתח והחלה עזיבה גדולה. בין העוזבים היו גם מוטק'ה ולאה שעברו ל"קיבוץ הגדול" – תל אביב.
"התחלתי לעבוד בכמה עיתונים במקביל וכתבתי כמעט על הכל". בשנות השישים היה מוטק'ה עורכם של שני עיתונים צבאיים – "במחנה נח"ל" ו"במחנה גדנ"ע". משיכתו לרדיו הביאה אותו לערוך ולהגיש, יחד עם חברו זאב ענר, את התוכנית הפופולרית "מחפשים את המטמון" בקול ישראל. "ב-1971 מוניתי כסגן מפקד גל"צ ועברתי יחד איתה את הימים הסוערים של מלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה התמניתי למפקד, תפקיד אותו מילאתי ארבע שנים ורבע. כבר אז, בדיוק כמו היום, רצה שר הביטחון (אז – עזר ויצמן) לסגור את התחנה. נאבקתי איתו ומנעתי את הסגירה. להיות מפקד גלי צה"ל בשנים המורכבות ההן זה היה סיפוק והנאה בלתי רגילים. עבדתי עם הנבחרת הכי טובה בתקשורת בארץ".
בעיתונות זכה מרדכי נאור בפרסים רבים ובהם פרס סוקולוב. לאחר פרישתו מגל"צ הפך נאור לעורך הראשי של ההוצאה לאור של משרד הביטחון ואף קיבל תואר דוקטור במסגרת בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב. במשך שנים רבות הוא ערך באוניברסיטה כתב עת בנושאי עיתונות בשם "קשר" ובמקביל עמד בראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית בית ברל.
כיום מוטק'ה הוא היסטוריון, שכתב וערך למעלה מ-120 ספרים. הוא מרבה לחקור את עירו הרצליה והיו לו לא מעט גילויים מעניינים. כך למשל, לפני שהוקמה הרצליה השטח הוצע לראשוני נהלל והם דחו אותו משום קרבתו לעיר הגדולה דאז, יפו, ולשכונתה המתפתחת תל אביב. גילוי אחר: הרצליה הציעה עצמה, מיד לאחר ההחלטה ההיסטורית באו"ם, ב-29 בנובמבר 1947, להיות בירת המדינה היהודית המוקמת. נשיא המועצה המקומית הרצליה בעת ההיא, בן-ציון מיכאלי, כתב לבן-גוריון: מכיוון שאת ירושלים קבע האו"ם כאזור בינלאומי, המדינה שאמורה לקום עלולה להישאר בלי בירה ולכן הוא הציע את הרצליה כבירה זמנית, בעיקר בשל שמה, המנציח את חוזה המדינה. הרעיון היה לחקות את ארצות הברית, שם הבירה נקראת על שם הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון. מיכאלי ציין שלהרצליה יש כמה יתרונות חשובים: היא באזור שקט, קרובה לתל אביב ("עשרים דקות בטקסי") ויש בה מבני ציבור ושטחים היכולים לשמש את משרדי הממשלה. ההצעה, כידוע, לא התקבלה והממשלה הזמנית פעלה בקריה בתל אביב עד שבן-גוריון החליט לקבוע עובדות בשטח והעלה את הכנסת והממשלה לירושלים בשלהי 1949. מוטק'ה כתב וערך כ-15 ספרים, חוברות וקטלוגים של תערוכות על הרצליה. הוא סייע רבות, בהתנדבות, לבית ראשונים בעיר ונחשב ל"היסטוריון של הרצליה".