״חיי משפחתנו התנהלו לפי ימי קטיף ובציר״

"האדמה של תבור פורייה ומבורכת", מספרת שושנה כהן. היא נולדה בשנת 1941 ברובע היהודי בירושלים. ״הוריי עלו מכורדיסטן וגידלו תשעה ילדים. במלחמת העצמאות היה מצור על העיר העתיקה ומחסור במזון ומים. העיר הופגזה ללא הפסקה, לכן התכנסו משפחות היהודים בבתי הכנסת. אנחנו ישבנו בבית הכנסת ׳סטרומבולי׳. עם הכניעה ללגיון הירדני נלקחו אחיי הגדולים לשבי בעמאן וישבו בו כשנה. אנחנו עברנו להתגורר בקטמון״.
את בעלה משה כהן ז"ל, בן למייסדי כפר תבור, הכירה כאשר היה מדריך חקלאי בגליל העליון והיא הגיעה לביקור משפחתי בכפר יובל. משה, יליד 1933, נפטר בשנת 2011. הוא קבור בבית העלמין בכפר תבור לצד אבותיו.
משה היה נצר למשפחת חלוצים אשר עלתה לארץ ליישבה, הצטרפה למפעל ההתיישבות בגליל וכך הגיעה לכפר תבור (אז מסחה). אביו יהושוע כהן (בנו של דוד כהן) היה דור שני בכפר תבור, ומשפחתו עלתה מרומניה. אימו שרה כהן עלתה בעלייה השנייה מרוסיה, ומשפחתה התיישבה בעפולה.
״משה ואני חזרנו למשק בכפר תבור בשנת 1972 אחרי שאביו נפטר, והחלטנו לבנות פה את ביתנו ולנהל את המשק״. בזמנו המשק כלל גידולי שדה, רפת, לול, ושובך יונים. משה פיתח את המשק, גידל ושיווק ירקות בארץ וייצא לחו"ל, נטע שקדים, זיתים, משמש, שזיפים, נקטרינות ובהמשך גם כרמי ענבים ליין, רכש כלים חקלאיים מתקדמים, פרס מערכות השקייה ובנה סככות לציוד, ובמקביל היה פעיל באגודה החקלאית ובוועד הכפר.
״עבודת החקלאות הייתה קשה והתנהלה ללא הפסקה סביב עונות השנה. חיי משפחתנו התנהלו לפי ימי קטיף, בציר ומשלוחי הסחורות, והיו מושפעים תמיד ממזג האוויר ומכמות המשקעים. שעות העבודה היו רבות, ימי החמסין הארוכים הקשו על עבודתנו, הציפייה לגשם הייתה רבה ומחסור במים להשקייה ליווה אותנו תמיד.
״אני ליוויתי את צמיחת המשק והייתי עזר כנגדו של בעלי, עבדתי במיון, אריזה וניהול חצר המשק, וכמו שציינתי – עבודה אף פעם לא חסרה. נהננו מכל טוב האדמה; מהמשמש הכנתי לדר ולפתן פירות, משזיפי הסנטה רוזה שיכר שזיפים, מהפטרוזיליה קציצות, מהענבים מיץ ענבים, כבשתי זיתים ירוקים ועוד. תמיד חילקנו מהיבול לחברים ובני משפחה.
״משה היה אדם אוהב אדמה, קשוב אליה ונטוע בה. ביחד בנינו את ביתנו על האדמה הזו, גידלנו פה 3 ילדים אשר גם הם הקימו עליה משפחות והולידו בה את ילדיהם. מהם זכיתי לשבעה נכדים אשר גאים בייחוסם למושבה ולאדמה שעליה נולדו. מאז פטירתו של משה אני מנהלת את המשק באותה המתכונת, בעזרת ילדיי, העוסקים במקצועות חופשיים.
״כאשר הגענו לכפר תבור היישוב היה קטן ובו מעט משפחות, רוב התושבים היו חקלאים, נצר למשפחות הראשונות שהגיעו לכאן, וכולם הכירו את כולם. היום ניכרת צמיחה עצומה ביישוב והוא כולל תושבים רבים שהגיעו ממקומות שונים״.
כיום שושנה נהנית מהבית ומהמשפחה, אוהבת לסרוג, לתפור, לבשל ולטפח את הגינה.