חייו של חקלאי

"אני חי ונושם את האדמה. נטוע בקרקע", מספר אריה סלע. הוא נולד בשנת 1947 ברומניה להוריו מרדכי וחנה, ובשנת 1950 עלו ארצה והשתקעו במושב שדה אילן כחקלאים, שם הקימו משק. אריה הוא דור שלישי לחקלאים, וכבר מגיל צעיר החל לעבוד במשק: "אני עוסק בחקלאות מאז שאני ילד. אבא שלי סמך עליי, היה נותן לי לקצור במקצרת סוסים", הוא נזכר. בבית הספר התיכון הכיר את סימה, דור חמישי לחקלאים. השניים התחתנו במרץ שנת 1968, ולאחר מכן עברו לגור בכפר תבור.
בשנת 1999 הקים אריה יחד עם 3 משפחות כורמים נוספות את יקב "תבור", שכיום נחשב לאחד מהיקבים המובילים בתעשיית היין הישראלית. "בהתחלה גידלתי ירקות, ובשלב מאוחר יותר עברתי למשק מטעים. היום יש לי כרם גדול של ענבי יין שאני מספק ליקב תבור וליקבים אחרים". במשק מגדלים גם זיתים ושקדים, ומייצרים שמן זית. "אני וסימה עובדים יחד, ובשלוש השנים האחרונות הצטרף הבן הגדול שלנו – אורן, לשעבר מנכ"ל היקב. גם בננו הצעיר סהר עבד במשק״.
״אני אוהב את כפר תבור ומחובר מאוד למקום", מסכם אריה, ומצטט מתוך אחד העם: "האיכר האמיתי מרגיש בנפשו, שאם יפרוש מן האדמה, הרי הוא פרש מן החיים". לו ולסימה ארבעה ילדים: ציפורה (ציפי), אורן, סהר ואפרת, ו־11 נכדים.


להיות חקלאי זה לא רק לדגמן מחרשות, זה המוטו שלי כצלם וחקלאי, וזה בהחלט מייצג את אריה. במהלך מלחמת יום כיפור התגלגלנו אל אותו גדוד טנקים ושירתנו יחד במילואים כ־20 שנים, והנה הגורל מפגיש אותנו שוב. דונמים של מטעי זיתים, ענבי יין ושקדים ממלאים את חייו של אריה מדי בוקר וערב. להיות חקלאי זו עבודה סיזיפית קשה. זה לנצל יום גשם לעבודות תחזוקה, ובעודנו מצלמים, הגשם החל יורד עלינו.