האהבה של שחר

את שחר אני פוגשת בין כלי העבודה ושלל המכונות, בשכונה הוותיקה של כפר תבור, צמוד לבית שבו נולדו אימו וסבו. הורי סבו עלו מרוסיה בתחילת המאה הקודמת, הקימו בית בשכונת המייסדים, ועסקו בחקלאות, החל מגידול ירקות ועד לול ורפת קטנה. בהדרגה נוספו גידולי שקדים, זיתים, כרמים וסחר חליפין בתוצרת עם השכנים הצ'רקסים.
שחר נולד בשדה אילן, לאם ילידת כפר תבור ואב רפתן. ששת דודיו ומרבית בני דודיו בחרו להישאר בכפר. אחרי שירות צבאי בצנחנים וטיול בעולם החל בלימודי הנדסת מכונות, ונהג להתלוות לסבו בשדות בזמנו הפנוי. "תמיד חשתי חיבור לסבי, לאדם שהיה, הייתי מצטרף אליו לעזור בעבודה בשדה. ממנו למדתי הכול. איך לטפל בשקדיות, מה העץ אוהב, מתי להשקות, מתי ואיך לדשן ולרסס – והתאהבתי" מספר שחר.
"כשהיה בן תשעים והתקשה בטיפוס על הטרקטור ובעבודה בשדות, מצד אחד חשתי צער ומאידך שמחתי, כי היה לי ברור שאמשיך את דרכו. סבי העניק לי חלקת שקדיות קטנה, טרקטור ומרסס ישנים, והציע שמהרווחים מהתוצרת ארכוש טרקטור חדש וממוזג שיגן מהשמש הקופחת, לא כמו זה שאליו הורגל הדור שלו". לא בכדי בוחר שחר לנסוע למטע בטרקטור הכתום, הוותיק, הראשון שרכש בזיעת אפו. "כשחתמתי על ההזמנה רעדו לי הידיים! הרגשתי שאני קופץ מדרגה. מאז קפצתי עוד הרבה". שחר מרכיב, מכייל ומתחזק מכונות חקלאיות ייחודיות, ובאמצעותן מעניק שירותי חקלאות מתקדמים לחקלאים מעמק חפר ועד הדן .
כשהוא מספר לי איך השקדייה מתקשטת בפרחים לבנים כמו כלה ביום חופתה על מנת למשוך מאביקים, עיניו נוצצות, ואי אפשר שלא להידבק בקסם של האדם הצעיר, דור ההמשך והדוגמה המובהקת לחקלאי המודרני, שמשלב באופן יצירתי ומלא תשוקה בין אהבתו למכונאות לאדמה ולאנשים.
שחר יליד 1980, נשוי לעדי, הרוח הגבית שמעודדת, תומכת ומאפשרת להתמסר באופן טוטאלי לניהול העסק שהקים. יחד הם מגדלים חמישה ילדים, דור חמישי בכפר. "אני מאחל לעצמי להזדקן כאן", הוא מסכם כשאנו נפרדים.