בחזרה לשורשים

אני פוגש את החקלאי מוטי אלמוז במטע הנקטרינות שלו, מטע צעיר בן שנתיים, אותו פרק זמן שעבר מאז ששוחרר מצה"ל בדרגת אלוף. שמש בין ערביים, הירוק מסביב יפה עד כאב והתבור מתנוסס מעלינו כמנצח על כל היופי הזה.
מוטי נולד בשנת 1967 לגילה וסמי אלמוז, וגדל במושבה מגדל שלחוף הכנרת. אביו סמי ז״ל ודודו יהודה הקימו משק חקלאי, שם למד מוטי את עבודת האדמה. ״ערב גיוסי לצה"ל בנובמבר 85' ישבתי עם אבי לאכול ארוחת ערב, הוצאתי מצרור המפתחות את המפתח של טרקטור הפרגסון ואמרתי לאבא, ׳מחר אתה לוקח אותי ללשכת גיוס, תחזיר לי את המפתח בעוד שלוש שנים כשאחזור למשק״. עברו אומנם שלושים ושבע שנים, אך מוטי עמד בהבטחתו. כשחזר לעבודת המשק מצא את המפתח של אביו המנוח, שיפץ את הטרקטור והיום הוא משמש אותו במשק.
מוטי מתגורר בכפר תבור, נשוי לטלי ולהם חמישה ילדים. במשק בכפר הוא מגדל עצי אפרסק, נקטרינה, שזיף ומשמש, ויחד עם דודו יהודה ממשיך לעבד ולטפח את משק המשפחה במגדל, שם גדלים זיתים ומנגו. אל עבודות המשק השונות מצטרפים גם תלמידי תיכון מתוכנית ״ אדם ואדמה״, וכך המסורת החקלאית עוברת הלאה לדורות הבאים.
מוטי איש מרשים, אדם עדין וסבלני, עיניו מאירות כשהוא מדבר על המטע ועל העבודה החקלאית. הוא מתחבר לעצים ולאדמה. "עץ זה דבר שמגיב מהר", הוא אומר. "אתה מעניק להם, ומיד רואים שנתת. אני מקווה שהם תמיד יגידו תודה". היום הוא רוצה להתמסר לשקט, לאדמה, לטבע ולעשייה שבשדה. רק הוא והירוק מסביב, ללא רעשי רקע.