חייה של בליינש מהדהדים את משקל האובדן ואת המורשת שהותירו הנספים בדרכם לישראל. תקומתה כאן מגלמת את ההגשמה המרירה-מתוקה של שאיפות משפחתה בתוך צל הצער העמוק של האובדנים שחוו.

"נולדתי בגונדר בשנת להשלים שנה. חונכתי עם הכמיהה להגיע לירוסלם. בגיל ההתבגרות חיתנו אותי הוריי, כנהוג בעדה. כשהתאפשרה העלייה לירוסלם, הוריי יצאו דרך סודן, ואני שהייתי אם צעירה עם תינוקות, עברתי לאדיס אבבה. שם התבשרתי על מות הוריי ואחי אשר לא שרדו את מסע העלייה, ולא ידעתי את נפשי מרוב צער. בשל מצבי האישי הוזמנתי לשגרירות, ובעזרתם הוקדמה העלייה שלי לישראל. היום אני גרה בקריית מלאכי עם משפחתי הגרעינית. אני חושבת הרבה על בני משפחתי שנספו בסודן ומרגישה שעלייתי לישראל הגשימה את חלומם לחיות כאן".