הודעות מרות

השבעה באוקטובר השאיר אותי חסרת מילים , עם כאב גדול ושוק שלא עובר. העבודה ,שהייתה בעקבות השבעה באוקטובר עם המפונים ועם המשפחות האילתיות שאיבדו בני משפחה, גרמה לי לעצב גדול לצד תחושת עשייה משמעותית.
המפגש עם האובדן והשכול לא זר לי אבל הפעם היה משהו אחר .
האינטנסיביות של הליווי להודעות המרות, המפגש בעיניים עם המשפחות שאיבדו את היקר מכל, כאשר חלק מן המשפחות כבר ידעו למעשה ורק חיכו לבשורה הרשמית לרגעים גרמה לי לעבוד באוטומט.
תחושת ה-doing על אוטומט והשגרה החדשה שנוצרה - שמרו עלי , עזרו לי להיות בתפקוד , עזרו לי להיות בצד העוזר, המסייע ולו רק במעט.
זה מה שעזר לי לעבור את היום ולהגיע בערב למשפחה שלי מרוקנת , עייפה , מותשת, עצובה ומעריכה כל רגע את מה שיש בחיי: את המשפחה , את החברים, את העבודה ואת השגרה המבורכת.