ב-8 באוקטובר החלו להגיע לעיר אילת ראשוני המפונים, מיעוטם מקיבוץ כפר עזה והשאר מקיבוץ ניר עוז - שני קיבוצים שאיבדו תושבים רבים בשבת השחורה. המפגש הראשוני שלנו עימם, בלובי המלון, חשף בפנינו את ממדי האסון, את השבר הגדול, את האובדן, השכול והעקירה. פגשנו אנשים שהוצאו מהתופת יחפים, בגדיהם מדיפים ריח של שריפה, חלקם עם סימני פיח על גופם ועל בגדיהם, טרוטי עיניים אחרי שעות רבות ללא שינה. ההלם ניכר על פני כולם. המילים "נרצח" ו"נחטף" נזרקו לחלל הלובי שוב ושוב. 

מהמפגש הזה הבנו כי לפנינו אתגרים חדשים שמעולם לא ידענו כמותם, שאיש לא הכין אותנו לקראתם. הבנו שאנחנו, העובדים בשירותים החברתיים בכלל והעובדים הסוציאליים בפרט, ניצבים בחזית העורף. ישבנו כל הלילה בניסיון לגבש במהירות מענה לצורכיהם, מודל עבודה שיתמוך ביחידים, במשפחות ובקהילות וילווה אותם. מענה זה צריך היה להתייחס לצרכים רבים ומגוונים בעת ובעונה אחת, תוך דגש על צרכים פסיכוסוציאליים ובריאות הנפש. 

ב-9 באוקטובר קיימנו בבוקר שיחת זום עם סגן מנהל בית חולים יוספטל, עם מנהלת השירות הסוציאלי ועם גורמי בריאות הנפש בקהילה של שרותי בריאות כללית. הצגנו למפונים את הצרכים שאנו מזהים אצלם והוספנו שהמיון הפסיכיאטרי במרפאה הקהילתית לא ייתן מענה מספק לצרכים אלה. עוד באותו היום נפגשנו עם המפונים במלון ים סוף, לשם הגיעו מפונים מניר עוז ומכרם שלום, ושם החלטנו על הפעלת המוקדים במלון ים סוף ובמלונות נוספים ובהם קיסר, המלך שלמה ולגונה. 

ב-10 באוקטובר כבר פעלו בבתי המלון שישה מוקדים. באותו יום הגיע צוות מהמרכז לבריאות הנפש שלוותה, והוא הוצמד מייד למוקד במלון ים סוף.

ב-11 באוקטובר הוקם מוקד משותף לרווחה ולבריאות הנפש בהובלה של האגף לשירותים חברתיים של עיריית אילת ומרפאת בריאות הנפש אילת. 

ב-12 באוקטובר כבר פעלו 12 מוקדי סיוע ב-12 בתי מלון שונים, וכולם נוהלו על ידי עו"ס מהאגף לשירותים חברתיים. כל צוות כלל לפחות עו"ס אחת נוספת מהרווחה, מטפלים מתחום בריאות הנפש ומטפלים מתנדבים. גם גורמי רפואה כללית פתחו מוקד במלון ים סוף, ומאוחר יותר הם פתחו מוקדים נוספים באזור בתי המלון. למחרת נפתח מוקד נוסף, ועובדי האגף לשירותים חברתיים החזיקו בכוחות עצמם את כל המוקדים הללו עד שהגיע סיוע ממשרד הרווחה.
ב-13 באוקטובר קיבלנו תמיכה מפיקוד העורף במוקדים השונים. באותו יום הגיע תגבור של עובדים סוציאליים ממשרד הרווחה (מינהל של"ם) והם הצטרפו אלינו למוקדים במלונות. משרד הרווחה פתח בהדרגה עוד מוקדים בבתי מלון נוספים. למוקדים שובצו גם עובדי עירייה לסיוע לוגיסטי.

המודל שנבנה התבסס על כמה עקרונות:
⦁    מתן המענה התמיכתי והרגשי במקום שבו נמצאים המפונים ובאופן מיידי ככל האפשר, שכן מדובר באוכלוסייה שברירית העשויה להימנע מפנייה לסיוע. 
⦁    סיוע מבחוץ ייקח מספר ימים לפחות, ולכן נכון יהיה לחבור לשירותים הטיפוליים האחרים בעיר, לתת מענה משותף ולהקים חמ"ל ומוקד סיוע אחודים. כוח האדם הטיפולי בעיר אילת קטן ומצומצם בכל אחד מהשירותים, ושום גוף בנפרד לא יוכל לתת מענה למסות כאלו של אנשים. רק החיבור יאפשר את השלם שיהיה גדול בהרבה מסך חלקיו.
⦁    החמ"ל יורכב מנציגי בריאות הנפש והרווחה ויוקמו מוקדים בבתי מלון שאותם ינהלו עו"ס מהרווחה, שכן העבודה הסוציאלית היא מקצוע מערכתי שיכול לראות את האדם בכל הקשרי חייו, לרבות משפחה וקהילה.

בשבוע הראשון, בנוסף לעבודתם במוקדי הסיוע במלונות ובחמ"ל, נדרשו העובדים הסוציאליים של האגף לשירותים חברתיים להצטרף לצוותים שבישרו לתושבי אילת ולמפונים את הבשורות הקשות על מות יקיריהם ב-7 באוקטובר וכן הודעות על חטופים, דבר שמעולם לא הוכשרנו לו. עד הגעת התגבור ממשרד הרווחה, שלקח על עצמו את עיקר ההודעות הקשות, מסרו העובדים הסוציאליים 14 הודעות כאלה ושתי הודעות פורמליות על חטופים.

משלב ההלם לבניית השיגרה:
לאחר כחודש ימים, ולאחר שלב ההלם, היה ברור שצורכי המפונים השתנו וזה הזמן לבנות שגרה וסדר יום, לשלב במסגרות ולהעביר את האחריות למחלקות השולחות. נדרשה נציגות קבועה של כל מחלקה באילת, עלה הצורך בטיפולים עם דמויות קבועות והודגשה נחיצות שילוב עבודה קהילתית בעבודה עם המפונים.
באמצע דצמבר הושלם תהליך ההעברה והוקמו תאי רווחה באילת ל-3 מחלקות, אשכול, שדרות ונציגה מקרית שמונה, ואליהם צוותו גם סטודנטים לעבודה סוציאלית.
במהלך התקופה קיימנו ישיבות שבועיות קבועות עם נציגי המחלקות השולחות על כדי לתמוך ולסייע במתן פתרונות במסגרות השונות.
כיום, לבקשת משרד הרווחה, אנחנו ממשיכים ללוות ולהדריך את העו"ס נציגת קרית שמונה וממשיכים בפיתוח עבודה קהילתית לתושבי קרית שמונה.

​

פרידה בן לולו

מנהלת מחלקת השירותיים החברתיים