בתיה מלכיאור | ישראל

אוקטובר 1943. משפחתה של בתיה, אז תינוקת בת 21 חודשים, נאלצת לברוח לשוודיה כדי לחמוק מידי הנאצים. במבט לאחור בתיה חושבת על אביה, שהאחריות להציל את אשתו ושלושת בנותיו נופלת על כתפיו: "פתאום צריך להחליט על גורל המשפחה – מה עושים? איך מגייסים את הסכומים הגדולים? האם בורחים? סוגרים את העסק? אלה החלטות קשות מאוד לקבל באמצע החיים".

קודם לכן באותה השנה, בחודשי הקיץ והסתיו, החיים התנהלו כמעט כרגיל. בני המשפחה התגוררו בבית קיץ צפונית לקופנהגן, יום־יום נסעו לעבודה או לבית הספר וחיו בתחושת ביטחון יחסי. יום אחד, בזמן ההפסקה בבית הספר, נקראה אחותה הבכורה לייה לחדר המנהלת. בסוף היום היא הלכה לאביה – אך לא מצאה אותו. אמרו לה שהוא מסתתר אצל חברים. משם, שלחו אותה הביתה לארוז לה ולאחותה ילקוט בלבד, ולא מזוודות, שמא יעוררו חשד ברחוב. "היא ארזה את הדברים החשובים ביותר, שזה השמלה המאוד יפה שלה, ולגמרי שכחה תחתונים", מספרת בתיה בהומור האופייני לה.

הדירה של החברים הייתה קטנה מדי, כך שאביה שהה בנפרד מהמשפחה אצל בחור צעיר שגר בקרבת מקום. באחד הימים נשמעו דפיקות בדלת, ששלחו את אביה להסתתר מיד מתחת למיטה. זה היה חייל נאצי שהחל לקרוא בקריאת: "הייל היטלר". בעל הבית הצעיר חזר על הקריאה מיד, והזמין אותו לחפש יהודים בביתו בביטחון, ובכך הצליח לגרום לו לעזוב.

בערב ה־6 באוקטובר החל העוצר הכללי שעתיים מאוחר מהרגיל, בשעה 22:00. בתיה ומשפחתה יצאו למסע בריחה בספינת דייגים קטנה. האימהות והתינוקות הוחבאו בבטן הספינה, בעוד הבוגרים שהו על הסיפון. לפתע החלו לירות על הספינה. אחותה לייה, בת 14 בלבד, הבחינה במים שמתחילים לזרום על הסיפון. ״היא ואחותי האמצעית עברו מבחן הצלה במים בחטיבת הביניים, ולכן היא הייתה בטוחה שתוכל לשמור על אבא בעוד אחותי האמצעית תשמור על אימא, שהחזיקה אותי מעל המים. על בן הדוד שלא ידע לשחות היא אמרה: ׳אין מה לעשות׳״. למרבה המזל הם הספיקו לעבור את הגבול הימי, וספינה מהנמל הצבאי השוודי יכלה לצאת ולמשוך את ספינת הדייגים השוקעת אל חוף מבטחים. "שם, וזה מרגש אותי מאוד לספר על זה, החיילים אמרו: ׳ברוכים הבאים לשוודיה׳, ואני חושבת שזה דבר מדהים".

כעבור שנה וחצי בשוודיה יכלו בתיה ומשפחתה לחזור בבטחה לביתם בקופנהגן. "אני חושבת שעזרו לנו כי היינו דנים. אלה יכלו להיות, כמו שאומרים, הג'ינג'ים או רוכבי האופניים. הפעם אלה היו יהודים. זו הייתה התפיסה המקובלת, כיבוש שלא הסכימו לו והתנגדו לו".

בגיל 19 נישאה בתיה לפנחס, ניצול דני בעצמו, והשניים עלו לישראל. יש להם ארבעה ילדים, 16 נכדים ונינה, והכול בזכות מבצע ההצלה הדני.