לפסל משמעות בחומר

נדא נאטור נולדה בקיבוץ עין כרמל בשנת 1954. בגיל 7 נשלחה ללמוד בפנימייה במנזר צרפתי שכלל ילדים ממגזרים שונים ומתרבויות שונות. לאחר סיום התיכון נדא נישאה לסלמן נאטור סופר ואינטלקטואל וליוותה אותו לאורך הדרך בעשייה החברתית והפוליטית שלו שהייתה זרה בנוף המקומי. נדא סיימה את לימודיה בפילוסופיה ובצרפתית לאחר שילדה את ארבעת ילדיה. נדא נאטור היא אמי.

בשנות ה-40 לחייה כאשר היא עסקה בהוראה ובחינוך היא חלתה במחלת הפרקינסון ונאלצה לעזוב את מקום עבודתה. למרות הקושי והמוגבלות ואולי דווקא בגלל הקושי בחרה נדא לעסוק בפיסול בחימר. היא מפסלת כלים גדולים ומציגה אותם למרות הצורה הלא מושלמת שלהם ולפעמים שבורה כדרך להעביר מסר חברתי ואנושי על קבלת האחר למרות המוגבלות, השוני ואי השלמות.

בחרתי לצלם את אמי כי היא מהווה השראה גדולה עבורי בחופש ובכוח הפנימי שיש בה, ביכולת שלה לנוע בין בתים, זהויות, שפות ותרבויות שונות ולשלב בין כולן. ביכולת שלה לצאת למלחמות גדולות במוסכמות חברתיות של אז כמו ללכת ללמוד לצאת לעבוד ולהיות שווה בין שווים ולבסוף להתמודד עם מלחמה מאד עיקשת: מחלת הפרקינסון על כל מגבלותיה הפיזיות הקשות ולהצליח ולשרוד את כולן בלי לפגוע באף באדם ואפילו לא בפרפר.