יוצרת עבודות היד שכבשה את לבה של רות דיין

אם מג'יד זהר חלבי נולדה ב-1926 בדאלית אל כרמל, כבת האמצעית למשפחה בת חמש ילדים. כילדה, הייתה עדה למאורעות היסטוריים החל מתקופת המנדט הבריטי, דרך הקמת המדינה ומלחמות ישראל. "אבא שלי נפטר בעודי בת חמש", כך סיפרה לי, "ומאז נאלצתי להתבגר במהירות. יצאתי לעבוד לצד אמי בשדות השעורה שלנו, לשאוב מים מהמעיין של הכפר בשעות המוקדמות של היום, לצאת ליער להביא אוכל לבהמות הבית ועוד. היה עלי להיות חזקה ואמיצה ולא להיבהל מהמטוסים הבריטיים, או מהאיומים של כנופיית אבו דורה על הכפר, בתקופת המאורעות והמרד הערבי וגם אחרי כניסתם לבית שלנו בחיפוש אחרי נשק שהחביא דודי. אני זוכרת עד היום איך אימא מהרה לתת להם את הנשק בתקווה שלא יפגעו בנו".

ב-1948, ערב מלחמת יום העצמאות, היא הייתה בדליה כשנכנסו החיילים. "אני עדה ליום שבו הדגל הלבן התנפנף בכפר, והצבא הישראלי סייר ברחובותינו באמירה של שיתוף והסכמה כללית להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל החדשה. השיתוף התבטא בפרנסה שלי ביצור כלים שונים עבודת יד העשויים מקש שנמכרו במדינות שונות שמעבר לים ע"י רחל דיין, אשתו של משה דיין".


אם מג'יד התחתנה והביאה לעולם חמישה בנים ושלוש בנות. השיחה איתה הובילה אותי במסע לעבר המעניין, והתיעוד שלה כמקור ראשון חיזק את הרצון שלי להמשיך לתעד במטרה לשמר ולחשוף ידע מהול בחוכמת חיים לבניית דרך חיים טובה ומוצלחת. אם מג'יד, האימא של ההמונים בכפר, סיכמה את המפגש שלנו בעצה לדור הנוכחי אודות סוד הצלחתה לשרוד את קשיי העבר המתוק בפשטותו ואת הזמן הנוכחי החסר סבלנות וסובלנות: "הסוד שלי הוא הסלחנות. סליחה גורמת לאדם לצמוח. הנשמה הופכת להיות אצילה וחזקה יותר כאשר היא מוותרת על הנקמה ובוחרת לסלוח על פגיעה כלשהי".