סיפור על ילדות, מורשת וגורל

עמנואל קאופשטיין נולד בשנת 1940, בן למשה ותקווה. הוריו נולדו בפולין והצטרפו לתנועת בית"ר. מטרתם הייתה להגיע להתיישבות בארץ ישראל. ״אבי מצא את דרכו לישראל כדי להשתתף במכביה השנייה בשנת 1935. בארץ הצטרף לפלוגת הגיוס של בית"ר לשם הכשרה לחיים בארץ. הפלוגה עבדה בחקלאות במושבות ברחבי צפון הארץ. בנהריה שמרו על קרקעות, בראש פינה עבדו בשדות, שם גם לחמו למען עבודה עברית״.
הוריו נישאו, ומפלוגת הגיוס הגיעו למשמר הירדן. בשנת 1939 קמה ראשונת ההתיישבות הבית"רית בשיטת חומה ומגדל בתל צור, ובשנת 1940 עזבה הקבוצה את משמר הירדן והצטרפה לתל צור. תל צור הייתה קטנה ומספר הבית"רים שהגיעו היה גדול, לכן חלקם התגורר במבנה הנטוש, חאן שוני. בשנת 1943 ננטשה תל צור וכל החברים התיישבו בשוני, המתינו לעלייה להתיישבות קבע ופעלו בארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל).
״הייתי בן 8 חודשים בהגיעם של הוריי לשוני, שם ובתל צור עברו שנות חיי הראשונות. שוני, מעיינות שוני ונחל תנינים היו גן השעשועים שלי. אני זוכר היטב את המשחקים וההשתוללויות בחצר המבנה העתיק. טיפסנו על חומות המבצר והלכנו לאורך החומה, מתגברים על הפחד. במקום לא היו מקלחות, רחצנו בנחל תנינים, טיילנו בהר וקטפנו פרחים. לא הרגשנו מחסור או רעב. בעיות הקיום היו נחלתם של ההורים ואנו לא חווינו אותם. כילדים היינו כיסוי טוב לפעילות הורינו באצ"ל. בשוני היה בית ספר למפקדים של האצ"ל, ומכאן יצאו לפעולות נגד הבריטים ובמיוחד לפריצה הנועזת והחשובה ביותר לכלא עכו לשחרור לוחמים.
״בנובמבר 1946 עברנו משוני לנחלת ז'בוטינסקי בשולי המושבה בנימינה, בסמוך לשוני ונחל תנינים. כילדים לא חדלנו מהרגלנו ובכל זמן פנוי טיפסנו על ההר, קטפנו רקפות ורחצנו בנחל תנינים. היינו קבוצה מיוחדת, ניסינו להשפיע, לתרום ולהצטיין בכל מקום. בבית הספר העממי ובתיכון הייתה תחרות ביננו לשאר תלמידי השכונות. היינו ׳ילדי הנחלה׳. חונכנו חינוך ז'בוטינסקאי שהוטמע בהורינו כדרך חיים, והקרין עלינו בהמשך דרכנו.
״למדתי בתיכון בנימינה, התגייסתי לצה"ל והמילים של המנון בית"ר התנגנו באוזניי: ׳ביום שירות אני כמוט נחושת, כגוש ברזל בידי נפח ושמו – ציון, חרשני כרצונך – מגל, גלגל חרושת או חרב ופגיון׳״. עמנואל התגייס לחיל השריון, עבר קורס קצינים והשתתף במלחמות ששת הימים ושלום הגליל. מהצבא המשיך ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בטכניון, היה מהנדס פיתוח תשתיות ובניין בחברת מקורות, מהנדס בחברת סולל בונה בקפריסין ומהנדס ראשי של מנהל פיתוח הקרקע בקק״ל, והוסיף תואר שני בטכניון בתכנון עיר ואזור.
עמנואל "ילד שוני", שהכיר את המבנה על כל אבניו, והגורל זימן לו הזדמנות נדירה: בחורף 1983/4 התמוטטו חלק מקירות המבצר עקב סופה עזה. שלוש קשתות ייחודיות ומרשימות בקומה השנייה – רכיב אדריכלי שייחד את המבנה – קרסו. רצה המקרה ובאותו זמן היה עמנואל בנקודת מפתח, וכך הפך תיקון של קיר לפרויקט אדיר – שיקום האתר ושימורו, והפיכתו למוקד פעילות חינוכית, בנושאי ארכיאולוגיה ומורשת: רכישת אדמות בנימינה והסביבה על ידי הברון, התיישבות מייסדי בנימינה בשוני, סיפורי ההתיישבות הבית"רית ומורשת האצ"ל. התוצאה – אתר שוקק חיים לדורות הבאים.
״זכיתי להגשים את חלומם של הוריי, אנשי הפלוגה, ולחזק מורשת אבות. שוני היא חלק מתבנית נוף הולדתי. כשאני פותח היום את החלון בחדרי אני רואה את שוני. היא לא רק עבר, היא ההווה והעתיד״.