מסע חיים

״מי היה מאמין שבדורנו נזכה לקיים את התפילה ׳לשנה הבאה בירושלים הבנויה׳ ולהגיע למדינת היהודים", אומר לי מולו דסה בהתרגשות גדולה. הוא נולד בשנת 1952 בכפר בצפון אתיופיה, לאביו טפט דסוה זמרן ואימו לוש עלמו תקולה. "היינו 11 אחים ואחיות, אימי הייתה עקרת בית, גידלה את הילדים ודאגה לחינוך של כולם. אבי עסק בחקלאות ובנה וייצר כלי עבודה. בהמשך הוא עסק גם באריגה ותפירה של בדים", נזכר מולו. "למרות שבתעודת הזהות שקיבלתי בישראל כתוב ששנת לידתי 1952, לדברי אימי נולדתי ביום שדוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. ניתן לי השם מולו, שפירושו שמחה גדולה, כי אחרי 2000 שנות גלות וכמיהה לירושלים הוקמה סוף סוף מדינה ליהודים, והשמחה אצלנו הייתה גדולה״.

"אבי רצה שאנחנו הילדים נעבוד איתו, אולם בגיל 15 החלטתי שאני רוצה ללמוד. ברחתי למדבר, שם היה כוהן גדול שלימד תורה ואת סידור התפילות. שהיתי במחיצתו מספר שבועות עד שאבי הגיע והחזיר אותי לגור בבית". כשחזר לבית גילה מולו ספר עתיק שכתב סבא רבא שלו, שעסק ברוקחות והכנת תרופות טבעיות כמעט לכל מחלה. "התחלתי לחקור את הנושא ולהכין את התרופות לכל דורש".

בגיל 25 נישא לזוהלו ולהם חמישה ילדים. "לצערי ילד אחד נפטר, אבל ברוך השם יש לי עוד ארבעה ילדים ותשעה נכדים והם מקיפים אותנו באהבה גדולה". אחרי הקמת המדינה שאפה המשפחה לעלות לישראל, אך המצב הקשה באתיופיה וחוסר האמצעים מנעו מהם לצאת לדרך. ״בשנת 1984 הבשילו התנאים, ובאחד ממבצעי העלייה המרשימים ביותר, ׳מבצע משה׳, אחרי מסע רגלי מפרך במדבריות סודן ונדודים רבים ממחנה פליטים אחד למשנהו, הצלחנו לחבור לנציגי ׳המוסד׳ ולהגיע לארץ ישראל. שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה".

לפני שעזב את הכפר באתיופיה הכין מולו מסמך המפרט את כל אנשי הקהילה וכולל שמות, תאריכי לידה וחלוקה למשפחות. ״קיוויתי שהמסמך יקל על הקליטה בארץ, אבל לצערי במשרד הקליטה התעלמו ממנו וכך פיזרו משפחות במקומות שונים בארץ. לאחר מאמצים רבים הצלחתי לאחד את המשפחה. לא ידענו עברית, וקשיי הקליטה היו רבים. אני מודה לאל שהביא אותנו לישראל, ולקהילה והמוסדות בארץ על העזרה והתמיכה שקיבלנו״.

בשנת 1986 הגיעה המשפחה לבנימינה, שם הקימו את מושבם. מולו עבד כאיש טכני במפעל עץ בחדרה, וגם כנהג. במקביל כתב ספר המתעד את תולדות הקהילה האתיופית על שפתה, מנהגיה ומורשתה. "חשוב לי שהדור הצעיר שלנו ישמר את המורשת", הוא מסביר.

בשנת 1998 נבחר לייצג את מפלגת המפד"ל בבחירות המקומיות למועצת העיר. "זה היה כבוד גדול עבורי לייצג את הקהילה במועצה המקומית ולשרת אותה", מספר מולו ומסכם במסר לבני הנוער: "חשוב לשמור על מורשת העם היהודי, לתת כבוד זה לזה למרות חילוקי הדעות ולשמור על המדינה שלנו, שחלמנו עליה 2000 שנה".