ילדה של בנימינה

המסע לישראל של משפחת חנניה יצחק ופנינה, הוריה של חנה פידלמן, מתחיל ב־1925 בגיאורגיה של בריה״מ לשעבר. קבוצת פעילים ציוניים בראשם עמד גם אביה יצחק פנו לסטלין וביקשו אשרות יציאה לארץ ישראל, פלשתינה של אז. תחילה סירב, אך לאחר מאמץ עיקש ניתן האישור רק ל־25 משפחות, שיצאו באופן סמלי לאחר שבת פרשת ״לך לך״.

הוריה של חנה עלו עם שני ילדיהם, אסתר בת הארבע ורחמים שהיה תינוק בן ארבעים יום. העולים שוכנו באוהלים בפתח תקווה, ייבשו ביצות ועבדו בעבודות כפיים שלא הורגלו להם. הקדחת קטפה את בתם צפירה שנולדה במעברה, בעודה בת שנתיים וחצי. בהמשך קיבלה קבוצת העולים הצעה לעבור למושבה חדשה שהוקמה ע״י הברון רוטשילד ונקראה על שמו בנימינה. הובטח להם בית קטן וחלקת אדמה, משק עזר לתצרוכת עצמית. כשהגיעו שוכנו ברפת ובשוני. הם נטעו שתילי יסמין שהברון ייעד להפקת תמציות, עבור תעשיית הבשמים שהקים. המתיישבים החדשים וילדיהם נועדו לקטוף את פרחי היסמין, עבודה מפרכת ושנואה. חנה מספרת: "העולים, על אף היחס המחפיר מצד האיכרים אליהם, התערו מהר בארץ והוכיחו שהם שווים בין שווים בתרומתם להקמתה ולהגנתה. אנשי שכונת יעקב, אשר אבי בין מקימיה, בנו לעצמם בית כנסת גיאורגי קהילתי לאירועים קהילתיים".

חנה פידלמן בת בנימינה, נולדה ב־1950, בבנימינה, כשזו הייתה כבר מושבה מפותחת עם חנויות, בית מרקחת ושלושה בתי ספר. חנה היא בת עשירית למשפחת חנניה, משפחה ציונית ערכית ומלוכדת. הוריה דאגו שכל ילדיהם ירכשו השכלה גבוהה, ורובם עסקו בחינוך. ״בבית הייתה תמיד שמחה, על אף הקשיים שהיו באותה תקופה, כל בני המשפחה ניגנו יחדיו ושרו בשבתות ובחגים כשהתכנסנו יחדיו״, מספרת חנה.

לאחר התיכון למדה הוראה בסמינר ״גורדון״, וכשהתגייסה לצבא שירתה בבסיסי צה״ל כמורה לחיילים. היא המשיכה לרכוש תארים אקדמיים נוספים: בחינוך, ספרות, ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית וכן בכתיבה עיתונאית. חנה כותבת שירה וסיפורת ומציירת בעקביות. במשך 50 שנה הייתה מורה בתיכון, ולימדה הן נוער מתקשה והן נוער מחונן, מקצועות שונים. בנוסף תרגלה בהתנדבות סטודנטים מחו״ל ועולים באוניברסיטה, כמרצה לספרות עברית.

חנה נישאה לד״ר פידלמן ולדימיר זאב, רופא מנתח פה ולסת ושיניים, עולה חדש מבריה״מ, ששירת כרופא בעת מלחמת לבנון. עם שובו מהמלחמה חזרו לגור בבנימינה ובנו את ביתם בחצר הוריה בשכונת יעקב, מול בית הכנסת שאביה בנה. יחד זכו לבת – מאיה, בוגרת מדעים מדויקים ודיפלומטית המסייעת לקשרי החוץ של המדינה, ומסבה נחת להוריה.

חנה: "להנצחת זיכרון הורינו, אחי רחמים חנניה נטע כרם זיתים צעיר בבנימינה. בתקופת המסיק כל שבט משפחת חנניה לדורותיו משתתף בימי המסיק, אירוע מרגש כשלעצמו, מפגש של אהבת אחים ואחוות מורשת אהבת הארץ ושמירת לכידות העם, כצוואת הורי: 'לשמור על הביחד'. זו מורשת הורינו".