הנערה ממקסיקו סיטי

הייתי בת 17 וחצי כשעליתי ארצה, בדצמבר 1957 ממקסיקו סיטי, כחברת  גרעין עלייה, יחד עם עוד שלושה חברים. היינו יחד באיחוד הנוער החלוצי, ובאנו לארץ מתוך ציונות, לא בגלל שנאלצנו אלא כי רצינו. נסענו באוטובוס ממקסיקו סיטי עד ניו יורק, ומשם הפלגנו באונייה הכי חדשה של ישראל של אז: S.S. ISRAEL. אחרי שבועיים של הפלגה הגענו לארץ, וצורפנו להכשרה בקיבוץ "קריית ענבים". באוגוסט 1958 עברנו דרומה, והיינו בין מייסדי קיבוץ "אור הנר" בעוטף עזה, יישוב שכל כך אקטואלי כיום. שם גרנו בצריפים ללא חשמל, וכמו שם הקיבוץ, חיינו לאור הנר במשך כמה חודשים טובים. שם גם הכרתי את בעלי יובל ז"ל שהיה חבר גרעין "צלצח", גרעין צברים אשר שירתו בנח"ל מוצנח. הוריו של יובל, דוד ושושנה מרנץ ז"ל, היו חברים בקיבוץ הכשרה בראשל"צ ב־1935 וייסדו את קיבוץ "שדה נחום" בעמק יזרעאל בתקופת חומה ומגדל. יובל הוא הבן הבכור של קיבוץ "שדה נחום". הגעתי לראשון לציון בשנת 1965, ונעדרנו ממנה לסירוגין כשיצאנו לשליחויות מטעם "סולל בונה ארצות חוץ". יובל ז"ל היה מהנדס אזרחי, שנשלח כמנהל פרויקטים לזמביה בשנות השישים, וכמהנדס ראשי בעבודות כבישים, מים ובניין בקניה בשנות השמונים. בין השנים 1986–1996 היה יובל מהנדס העיר של ראשון לציון. בתמונה אני מצולמת עם כרטיס הנסיעה של "צים״, חברת השיט הישראלית איתה עליתי ארצה. לימים, בתקופה שהתגוררתי בחיפה התקבלתי לעבוד בחברת צים, וכך סגרתי את מעגל העלייה.