רפתן בנשמה

בשעה 04:30 בבוקר נחמן טאוב מקדרון מתעורר, לובש את בגדי העבודה, נועל מגפיים, שותה קפה ויוצא לרפת, לבדוק את נתוני המחשב, שעוקב אחרי כל הפרות. סיבוב שכזה נעשה גם בסביבות 23:00, לפני שהוא הולך לישון. נחמן מוודא שהפרות והעגלים מרגישים טוב, ושתוצאות החליבה תקינות. ככה מתחיל ומסתיים יומו של רפתן בנשמה.

נחמן, יליד 1947, עלה ארצה מרומניה ביחד עם הוריו: שרה לאה וברוך מנדל, בשנת 1951. האבא, רצה, שאף לגור במושב, וכך הגיעה המשפחה למושב קדרון. אביו החל לעבוד כאן בבניין, ומהר מאד עבר לתחום הרפתנות. את הפרה הראשונה קיבלו בשנת 1959 ומכאן והלאה הרפת הלכה והתרחבה. אביו ברוך היה איש צעיר, חזק, חרוץ ושאפתן ורתם את כל המשפחה לעבודה. כילד, נחמן זוכר את חבריו נפגשים לשחק בעוד הוא עסוק בקצירת ירק לפרות ובעזרה להורים.

בנעוריו למד נחמן מכונאות רכב בתיכון עמל, ואף עסק בזה קצת כשכיר, אך מהר מאד שב לעבודת הרפת והחקלאות, בה החל אביו. היום ברשות משפחת טאוב רפת גדולה ומפותחת מאד טכנולוגית. בזמנו, אמר אביו: "אשרי שזכיתי לראות את המשק ככה מתפתח, זכיתי", וכך גם נחמן מרגיש. זה מה שרצה וקיווה. השאיפה והכוח הגיעו מאבא, עברו אליו וממנו לשני בניו שבעזרתם המשק היום כל כך מפותח. "לא חלמתי שכך יהיה" הוא מספר. זו הסיבה בה בחר נחמן להצטלם במכון החליבה, שמעיד על הפיתוח והקדמה אליהם המשפחה הביאה את המשק.

בשנת 1969 התחתן נחמן עם שרה, ולהם ארבעה ילדים. הבנים: שי ותמיר, והבנות: סיגל וליאת. לשרה ונחמן 13 נכדים, ולשמחתם כולם חיים בקרבת מקום. "קדרון זה בית", הוא מספר. כשהוא נזכר בעברו, ומסתכל על הילדים והנכדים, הוא חושב לעצמו כי הכוח שלו והתנועות – כבר לא אותו דבר כמו פעם. אבל... הוא משתדל, והוא מאושר! מאושר ממה שבנה וממה שרואה מדי יום במשק אליו הוא מתעורר. להבדיל מחבריו הפנסיונרים, הוא קם כל בוקר ויוצא מפתח הבית היישר לעבודה. כל היום עסוק, ולעיתים גם בלילה.

רפת משק טאוב, מהגדולות והמתקדמות באזור, עובדת ומספקת כיום חלב לטרה. מותקנות במכון החליבה מצלמות המוודאות על שמירת השבת, ודבר זה הולם מאד את אמונתו ודרכו של נחמן, שגדל במשפחה דתית, ושמדי שבת נמצא בבית הכנסת במושב. קבלת והנגשת מוסד בית הכנסת במושב לכל תושב ותושב הינה חלק משמעותי בחייו של נחמן. אביו ניהל את ענייני הדת במושב עד יום מותו: בית הכנסת, ולהבדיל – בית העלמין, וזאת לצד עבודתו ברפת. לפני כעשר שנים הלך אביו לעולמו, ונחמן נכנס לנעליו גם בתחום זה. אדם באמונתו יחיה... אבל – אדם צריך אמונה ונחמן היה שמח לראות עוד אנשים בשבת בבית כנסת. כשמדברים עם נחמן על עתיד המושב, חשוב לו, מתוך ניסיון, להעביר את המסר הבא: "שימרו על החברויות שלכם! חברים הם חשובים, והשתדלו תמיד להיות שם האחד בשביל השני!".