סיפור של חמישה דורות

סיפור חייה של מלכה חן מכיל פרקים משפחתיים ואישיים השזורים בהיסטוריה של מדינה צעירה ומושב – בניה, שמתחיל להיבנות. היא נולדה בשנת 1947 להוריה, יוסל וחווה שוורץ, באוסטריה. הוריה של מלכה עברו על בשרם את זוועות מלחמת העולם השנייה. יחד עם הבת הבכורה, בלה, הם עברו מסע נדודים בערבות רוסיה עד שהגיעו למחנה המעבר באוסטריה. בשנת 1949 עלתה המשפחה לארץ וממחנה העולים הגיעו למושב בניה, מתוך בחירה להכות שורשים בארץ החדשה. הוריה של מלכה לא רכשו מעולם השכלה חקלאית. הם היו בורגנים שגדלו כל חייהם בעיר, והאדמה הייתה זרה להם. אבל ההתיישבות במושב הייתה עבורם האופציה המועדפת מתוך אהבת הארץ והרצון להפריח את השממה. הם היו בין 16 המשפחות הראשונות בבניה, הכוח החלוץ. "ההתחלה הייתה קשה מאד", מתארת מלכה. "אבל הוריי היו אנשים שמחים ובעלי חזון, וכאן הרגישו שהגיעו סוף סוף אל המנוחה והנחלה ולעולם לא יעקרו יותר", אומרת מלכה. ומשפחתה אכן הכתה שורשים עמוקים באדמה: חמישה דורות של המשפחה גרים כאן.
במלכה עדיין צרובים זיכרונות מילדות לא פשוטה: "גרנו בבית קטן מאוד, ללא מטבח ושירותים. אפילו אור לא היה לנו, רק עששית. אני זוכרת שהייתי בת ארבע, היה חורף קר ומטרים כבדים ירדו בחוץ. היה קר, קר מאוד... כדי להתחמם שכבתי במיטה עם פוך כבד. הנפט, אמצעי החימום היחיד, היה יקר ולעיתים לא היה בר השגה". התקופה הייתה תקופת הצנע וגם האוכל חולק במשורה. הממתקים שהכירה הילדה מהמושב היו רחוקים מאלו שעולים בדעתנו: לחם עם מרגרינה ועליה גבישי סוכר חום, או פרוסה עם ריבת תפוזים מרירה היו מעדנים יקרי המציאות.
זיכרון ילדות מעניין של מלכה קשור באחת הדמויות המרתקות של ההוויה הישראלית, משה דיין. בתחילת שנות השישים הגיע דיין, שר החקלאות דאז, למושב בניה והתמקם בבית נטוש. דיין גילה עניין גדול בארכיאולוגיה והחל לחפור עם צוותו בגבעה הסמוכה. ילדי המושב נהגו להתבונן ביראת כבוד ובסקרנות בחפירות. כשראה אותם משה, הוא ניגש למלכה ולחברתה והציע להן לעבוד עבורו בניקוי ממצאים מחרס. הילדות התלהבו מההצעה, אך בבית התלהבו פחות. דיין, שר החקלאות שהציע את ההצעה הכושלת לגדל עגבניות, לא זכה לפופולריות רבה אצל החקלאים. יום אחד, מבלי כל התראה מוקדמת, נעלם האיש, צוותו וממצאי החרס שלו מהנוף, ושוב לא נראה במושב. הגבעה היפה שבה קטפו הילדים פרחי בר הפכה לבסיס סודי, ולדעתה של מלכה הוא היה האחראי לכך.
מלכה התחתנה עם שלמה ויחד הביאו שני בנים: אוהד ורועי, בזמן שהיא רוכשת השכלה גבוהה. היא ניהלה את המעבדה האנדוקרינית בבית החולים קפלן. בגיל צעיר יחסית חלתה אמה בסרטן, והזיכרונות מתקופת חולייה אינם קלים. "קיוויתי לזכור אותה כמו שהיא הייתה טרם המחלה", אומרת מלכה. כאשר אמה נפטרה ואביה נשאר לבדו במושב, החליטו מלכה ובעלה לשוב אל המקום ולבנות בו את חייהם. מלכה עזבה את ירושלים ואת לימודי הדוקטורט, אליהם חזרה רק אחרי שגדלו ילדיה. כיום היא מתנדבת במועדון שאותו הקימה בעצמה, מועדון חברתי לגיל השלישי, ועוסקת בתיעוד והנצחה של דור המייסדים באמצעות דור המתיישבים הראשונים. "מושב בניה הוא סיפור חיי והשורשים שלי. אני מייחלת להמשכיות של המקום המיוחד הזה", היא מסכמת.