מוביל דרך

גרשון פישמן הוא מהאנשים שמעצבים את גורלם בידם. גם כאשר פציעת ילדות הציבה בפניו קושי פיזי, הוא התעלה על כך והפך את הגלגל. האירוע המכונן התרחש כשהיה בן 6 בלבד. "היינו בגרמניה וקיבלתי מכה ברגל מילד אחר. כתוצאה מכך התחלתי סדרת ניתוחים והרופאים לא ידעו אם אשרוד את זה", הוא מספר. גם כשעלה עם הוריו לישראל אושפז תכופות. "בזמן שהורי שהו במחנה העולים, ולאחר מכן התיישבו במושב בניה, אני עוד הייתי בבית החולים. בטרם מלאו לי 10 הייתי רואה פעם בשבוע את אבי שבא לבקר, ואת אימי רק פעם בשלושה חודשים. לא היו אז הרבה אפשרויות לצאת מהמושב", נזכר גרשון.

מאז מלווה אותו הבעיה ברגל, וכל זאת כשהוא גר במשק חקלאי. "כל מכה שקיבלתי מהעגלה ומהסוס במשק הייתה מאשפזת אותי בבית חולים. לא יכולתי לשחק כדורגל עם החברים שלי, אבל ניסיתי לתעל זאת למקומות אחרים, כמו למשל ללמוד לשחק שח מהמורה המיתולוגי לואיג'י", הוא נזכר. "לא הרגישתי מקופח ותמיד התייחסו אליו כשווה", הדגיש.

גרשון היה הילד הראשון במושב בניה שחגגו לו בר מצווה, והוריו קנו לו לא פחות מאופניים. "רכבתי עליהם לכל המקומות, גם לאלה שאסור. הקושי הפיזי לא הפריע לי להיות שובב", הוא מספר בחיוך. בצבא, שירת כנהג של מפקד בסיס בה"ד 1 וגם במועצה שימש כנהג בזמן מלחמת יום כיפור.

"ראשת המועצה דאז, בת שבע אילון, פנתה אליי ואמרה 'נסדר לך רישיון אוטובוס', כדי שאסיע ילדים מהמושבים למסגרות החינוך. אחרי שיעור אחד בלבד שלחו אותי לטסט שהתקיים בגשם זלעפות", הוא מספר. במהלך הטסט ראה גרשון את הרמזור הירוק מרחוק ונסע אליו בלי למהר כך שכשהגיע הרמזור כבר התחלף לאדום. "הבוחן אמר לי: 'אם היית נוסע מהר יותר יכולת לעבור את זה'. בתגובה עניתי: 'אם אני מסיע 50 אנשים באוטובוס ואני צריך לחתוך כביש בגשם הזה, לא היית אומר שהאדם מתאבד?'. לבסוף אמר: 'רואים שחרשת את הכבישים בארץ', והגיש לי את האישור שעברתי את הטסט".

גרשון עבד בעבודות שונות, שהיו כרוכות גם בהובלה וגם בניהול, כמו במפעל לייצור מעילי 'דובון' צבאיים "אבי ארז" שם שימש מנהל עבודה. מאז ועד היום גרשון גר בבניה וזוכה לכבוד ולהערכה מצד התושבים. "כל חיי דאגתי לתת לכל אדם את היחס המגיע לו, תכונה שירשתי מכישורי הניהול של אבי, שהיה יו"ר ועד המושב שנים רבות. כך יצא למשל שמימנתי ארוחות לחייל לא יכל להרשות לעצמו. כאשר סבי וסבתי שאלו אותי 'למה אתה לא מצליח לחסוך כסף', זו בדרך כלל הייתה הסיבה", מספר גרשון.

גרשון ניחן בענווה, קסם אישי ומראה נערי חרף גילו. "צחוק הגורל הוא שבסוף, דווקא אני עם בעיית הרגל שלי, שימשתי בחיי כמוביל אנשים - אם כנהג או כמנהל. מסתבר שהכל בחיים זה עניין של מוטיבציה ורצון".