זיכרון ילדות

זיכרון הילדות הראשון של לילי עופר הוא קול רקיעת מגפי החיילים הנאצים ברחובות אתונה. השנה היא 1941, לילי בת ארבע, ויוון מבותרת לשלושה חלקים, שניים בידי כוחות הציר ואחד בשליטת הפרטיזנים. החיילים שוטפים את הרחובות, וילדותה של לילי נצבעת בצבעי מלחמה.
את אימה איבדה כשהיתה תינוקת בת שבוע, אך לדבריה נעטפה באהבה על ידי משפחתה המורחבת שמנתה 15 אחים ואחיות, 8 מצד אביה ו-7 מצד אמה. כך גדלה עם אבא וסבתא, תחת שגרת מלחמה עד שב-1942, גם מאביה נפרדה כשגוייס לצבא היווני.. בוקר אחד נעמדה מול ביתם עגלת חציר רתומה לסוסים, ושלושתם הסתתרו מתחת לחציר במסע לכיוון מרכז יוון, לחלק בשליטת הפרטיזנים היווניים. שם המשפחה שלהם שונה מאז, אך הגרמנים החלו לאתר משפחות יהודים לפי רשימות שמיות כדי לגרשם למחנות המוות. למרות שהיוונים לא שיתפו פעולה עם הנאצים, המשפחה החליטה שאתונה כבר לא בטוחה עבורם.
החיים בכפר שונים לחלוטין מהחיים הנוחים בעיר, ״היו שם בקתות קטנות ללא חשמל או מים זורמים, והמתנות שקיבלתי בקבלת הפנים היו אפרוחים וחיות משק״, היא מספרת. לאחר מספר חודשים בכפר, המשפחה הצטיידה במסמכים מזויפים וחזרה לאתונה. לאביה הייתה חנות צילום ואופטיקה שנבזזה לחלוטין במלחמה, חנות בה נהגה לקשט את שיערה החלק כמשי בסלילי סרט צילום וברגע הייתה לילדה "מתולתלת". באחד הימים, לילי שיחקה עם חברתה ברחובות אתונה ולפתע החלו הפצצות מן האוויר. ״ברחוב שכבו נפגעים רבים, בעוד שאני וחברתי נמלטנו לבית שלה, ושם מצאנו את ההורים שלה מתפללים ומצטלבים להצלתם״.
על ארץ ישראל היא לא שמעה מעולם, ולא ידעה דבר על ציונות. ביום הולדתה העשירי של לילי, קיבלה מדודיה תליון זהב עם מגן דוד, דבר שהסתבר כהכנה לשיחה עם אביה בה התבשרה כי הם עתידים לעלות לארץ ישראל. הקליטה בארץ הייתה קשה, אך מהרגע בו דרכה את צעדה הראשון בארץ, הפכה ישראלית צברית ונדמה כשם שכחה את ילדותה ביוון. ״המצב הכלכלי הורע ונאלצתי לוותר על ארגז הנדוניה שלי שהגיע איתנו, וגם על תליון מגן הדוד העשוי זהב ״, היא משחזרת.
ב-1953 לילי נסעה לראשונה לבדה, והגיעה לקיבוץ כפר החורש במסגרת עליית הנוער, בעודה בת 16. בקיבוץ הצעיר הייתה עבודה רבה, וכמי שהלימודים והשכלתה היו חשובים לה מאוד, היא מצאה נחמה בספריית הקיבוץ. את הגשמת הציונות, מצאה דרך החיים בקיבוץ, בו הכירה את בעלה יוסי (מילדי אקסודוס), ויחד נולדו להם שלושה בנים ובת.
בקיבוץ עבדה במטבח ובבתי ילדים. בתחילת שנות השמונים נבחרה לקניינית ורכזת מחסן בגדי חברים ולאחר מכן לרכזת מחסן בגדי ילדים. בשלב מסוים הקימה מחסן בגדים יד שנייה, ובמשך 20 שנה ועד לפרישתה, ניהלה את הספרייה בקיבוץ. לילי בוגרת שני תארים, אשת שיחה ואינטלקטואלית, אוהבת לקרוא ולהעשיר את עולמה. משפחתה הענפה מונה כיום שנים עשר נכדים ונכדות, ותשעה נינים.