המזל של נח

״כשהייתי בן 10 פרצה מלחמת העולם השנייה״, מספר נח פינקלשטיין. את המלחמה הוא זוכר כאילו התרחשה רק אתמול. אביו גויס לצבא הפולני וחזר רק אחרי שהגרמנים כבשו את העיירה שבה גרו. כחודש לאחר מכן, הם עזבו את העיירה לכיוון מזרח לאזור שבשליטת הרוסים. "בדרכנו היינו צריכים לחצות נהר, ולפתע בא לקראתנו קצין גרמני. כשראה אותנו הקצין שאל לאן פנינו מועדות״, נח מספר. ״המוביל שלנו הסביר לו שעזבנו את העיירה שלנו שנשרפה כליל בזמן הקרבות. הקצין הגרמני אמר שהרוסים לא נותנים לפליטים לעבור אבל לו אין בעיה לתת לנו לעבור את הנהר, וכשנגיע נפנה לאחראי הגרמני ונבקש לעבור את הגבול. המוביל אמר לו שהאחראי ליד הנהר לא יאמין לנו, לכן ביקש ממנו לתת לנו אישור בכתב. כשהגענו לנהר הגרמנים נתנו לנו לעבור ואמרו שנבקש מהפולנים בעלי הסירות בקרבת הנהר להעביר אותנו לצד השני. אך הפולנים דרשו מחיר שלא יכלנו לשלם אותו. הוויכוח נמשך הרבה זמן, ואז ירדה החשכה".
המזל שלהם הגיע ממקום לא צפוי. ״לפתע הופיע אותו קצין שפגשנו בדרך, הוא התפלא מה אנחנו עוד עושים פה וסיפרנו לו על המיקוח עם הפולנים״. הקצין איים על הפולנים באקדח, והם הועלו לסירות וצלחו את הנהר. נח זוכר את הגעתם לברית המועצות ולסיביר, שם שוכנו בצריפים. ״בקיץ רחשו יתושים ובחורף היה כפור עמוק בן עשרות מעלות מתחת לאפס. מזון היה בצמצום ועקב חוסר ויטמינים חלינו בעיוורון לילה. בחדר היו רק מיטה ותנור מובנה ששימש לבישול ולחימום. שם הלכתי לבית ספר לכיתה ב' ולמדתי רוסית וחשבון".

עם פרוץ המלחמה בין הגרמנים לרוסים ב-1941, הם שוחררו מסיביר בגלל היותם בעלי אזרחות פולנית ורצו לחזור לשקם את חייהם בפולין. החזרה שלו למדינה לוותה בהפתעה גדולה. ״בברית המועצות חונכתי ברוח הפטריוטית הפולנית. מה רבה הייתה האכזבה כאשר הגענו לתחנת הרכבת הראשונה על אדמת פולין וקיבל את פנינו מטר אבנים מצד קהל שהתאסף בתחנה בליווי קריאות 'יהודים, תחזרו מנין שבאתם'. ההלם שבו נתקפתי לא יתואר״.

הוא הצטרף לקבוצת נוער שעסקה בהכשרה לעליה לארץ. עם הגעתם לארץ באוניה, הם הועברו על ידי הבריטים לקפריסין. ״לאחר תקופה, גם אני הייתי בין המאושרים לזכות בסרטיפיקט לארץ. הגענו באונייה והועברנו למחנה מעבר, דומני ליד חדרה. פה כבר לא היו גדרי תיל ושמירה בריטית. היינו חופשיים להסתובב כאוות נפשנו וניצלנו את הזמן לטיולים בפרדסי הסביבה שם אכלנו מהתפוזים ישר מן העצים. משם נשלחנו לקיבוץ רמת הכובש״.

עם תחילת מלחמת העצמאות ב-1948, נח ובני המשק הצטרפו ללחימה עם הפל"מ (פלוגות מקומיות) במהלכה אף נפצע: ״מאות פגזים הומטרו על המשק יומם ולילה״, הוא נזכר. בהמשך התגייס לצה״ל ועם שחרורו החל להשתקם. הוא הכיר את אשתו, מלכה ז״ל, ונולדו בנותיהם ציפורה, שלומית ולימור. הוא למד ראיית חשבון, ועסק בתחום כראש אגף הכספים, עד שפרש ופתח משרד עצמאי לראיית חשבון. כיום הוא חי בתמרת בקרבת משפחתו.