החוש השישי

לאורך התבגרותה של הדי צלר, היא נאלצה לברוח ולהסתתר רבות. "אבא שלי, חיים בַּנֶּאי, תמיד ידע מה להגיד ומתי לברוח, בזכותו ניצלנו", היא מספרת. הוא היה מתורגל בבריחות, לאחר שברח מספר פעמים מצבא רומניה. הוא גידל חמישה ילדים עם אשתו, אילנה, בכפר קטן בהונגריה, בסביבת העיר דברצן".
הדי נולדה בשנת 1934. באותה תקופה מלחמת העולם השניה היתה בשיאה, והמשפחה כולה התחזתה לנוצרית. בני המשפחה חיו כגויים בדירה שקיבלו בבודפשט, והשתמשו אך ורק בשמותיהם ההונגרים. "אני ואחותי היינו מסתובבות ברחוב ונכנסות לכנסיות", היא נזכרת. למרות זאת, דווקא היו אנשים שידעו שהם יהודים. "הלשינו עלינו, ובאו באמצע הלילה בלשים. הם ראו את כל הילדים ישנים ואמרו: 'אלה לא נראים יהודים', והחליטו לא לקחת אותנו. באמת נראנו בהירים כמו גויים, וזה הציל אותנו. לא האמינו שאנחנו יהודים", היא מספרת. מדבריה עולה כי לאביה היא מעין חוש שישי שהזהיר אותו בזמן להציל את חייהם מכל סכנה. "אפילו כשהיינו בבית ילדים תחת חסות שוודית, אבי הרגיש מתי הנאצים מחפשים שם ולקח אותנו משם בזמן", היא מוסיפה, "תמיד הוא הצליח להציל את חיינו".
לקראת סוף המלחמה היו הפצצות כבדות בבודפשט, והמשפחה חיה במקלטים במשך כחודש. "שמענו את הפצצות והדפיקות מתקרבות למקלט שבו היינו, ופתאום פרצו את קיר הלבנים, והופיעו הרוסים. הופתענו. החיילים הרוסים לקחו את הבחורות הצעירות וכפו את עצמם עליהן. אני הייתי ילדה, אבל אחותי הגדולה היתה בת 14. היא לבשה מטפחת על הראש כמו מבוגרת, וזה הציל אותה. למזלנו לא לקחו אותה," היא מספרת בכאב.
עם סיום המלחמה, אחרי 5 שנים בבודפשט, חזרה המשפחה לכפר. הוריהם של הדי רשמו אותה ואת אחותה לבית הספר היהודי בעיר הקרובה דברצן, שם שכנעו אותן שליחים מישראל לעלות לארץ דרך "עליית הנוער". ההורים גם הם נתפסו לרעיון ונרשמו לעלייה, אך שני אחיה הגדולים ואחות אחת קטנה כבר היו בזוגיות עם בני המקום, ולא רצו לעלות לארץ.
בשנת 1948, כשהייתה בת 15, עזבה הדי עם חיה, אחותה הצעירה את הונגריה להכשרה של חצי שנה בצרפת, והשתיים הגיעו לארץ בשנת 1949. לאחר שעלו, השתלטה ברית המועצות על הונגריה ונסגרו הגבולות. הוריהן לא הספיקו לעלות, ונאלצו להישאר בהונגריה עד שנת 1956. "כל כך התגעגענו, אני ואחותי, רצינו לחזור הונגריה. עד שהורינו עלו, כמעט 8 שנים לא ראינו אותם", היא משתפת.
לאחר שנתיים בעליית הנוער התגייסה הדי לצבא. "אחותי התאהבה בבחור מקיבוץ הסוללים ועברה לגור איתו. לא היה לי אף אחד אחר בארץ, אז באתי אליה בחופשות מהצבא. כך פגשתי את בעלי, באוטובוס לקיבוץ", היא מספרת. היה זה רוברט (יומבו) צלר, מהגרעין ההונגרי בקיבוץ. בני הזוג קבעו את מקום מושבם בקיבוץ הסוללים ונולדו להם 3 ילדים. הדי עבדה בקיבוץ עם תינוקות, וניהלה את מחסן הבגדים במשך 30 שנה. "חשוב שהדור הצעיר יזכור מה הדור שלנו עבר כדי שידע להעריך מה שיש לנו כיום", היא מסכמת.