אסור היה לדעת שאנו יהודים

סיפורה של דניאלה מרגלית מלמד אותנו על אומץ ותקווה. היא נולדה בשם דניאל מרגוליס, ב-24 ביולי 1936 בליון שבצרפת להורים ילידי פולין, אליהו (איליה) ויהודית. ״אבי בא ללמוד הנדסת חשמל בצרפת ואחרי סיום לימודיו נישא לאימי. אבי קיבל אזרחות צרפתית כאשר סיים את לימודיו בהצטיינות, ושירת בחיל התותחנים. בפרוץ המלחמה גויס לצבא, ושוחרר אחרי הכניעה. בגלל עבודתו בחברת קבלן שהניחה קווי מתח גבוה ברחבי צרפת, הוא נעדר מהבית והגיע אלינו רק בסופי השבוע. ב-1942 כבשו הגרמנים את החלק החופשי של צרפת, וכנראה שבעקבות הוראותיהם, ב-1943 קראה לי מנהלת ביה״ס ושאלה אם אני יהודייה. עניתי שאינני יודעת, כי באמת לא ידעתי דבר, אבל באתי הביתה ושאלתי. כמובן שזה הדליק אצל הורי נורות אדומות״.

אביה מצא עבורם בית בכפר קטן באלפים לא רחוק מגבול שוויץ, והם עברו לשם לפני סוף שנת הלימודים שלה. ״בתקופה זו היה קיצוב בכל המצרכים, וחיינו מתלושים שהשיג אבי שהמשיך בנסיעותיו לעבודה. חיינו בבית אחד עם משפחה נוספת שידעה על יהדותנו ושהבטיחה לעזור לנו. אז כבר ידעתי שאסור לדעת על יהדותי, והלכתי עם ילדי הכפר לשיעורי דת קתוליים".

בשנת 1944, אביה של דניאלה נעצר במחסום דרכים ונשלח לכלא בליון, ומהכלא למחנה ההשמדה אושוויץ, משם לא שב. ״איני יודעת איך אמי המשיכה לקיים אותנו. אני יודעת שחבר לעבודה של אבי ביקש מהמנהל להעביר לאמי רבע ממשכורתו, והמנהל הוסיף רבע נוסף. הצלחנו להחזיק מעמד עד שחרור צרפת, אז חזרנו לדירתנו בליון וחידשנו את הקשר עם משפחתה של אמי בארץ ישראל״. בני משפחתה של דניאלה שירתו בבריגדה באירופה וסייעו לדניאלה ומשפחתה לקבל סרטיפיקטים. ״ב-1946 עלינו ארצה על אוניית הנוסעים הצרפתית ״שמפוליון״, שעשתה קרוז בים התיכון עם נוסעיה הרגילים. מנמל חיפה הועברנו באוטובוסים לעתלית, וברחובות חיפה חיכה לנו קהל גדול שזרק עלינו תפוזים דרך החלונות. זה היה מרענן לאחר שבוע של שימורים על האנייה״.

בעתלית, אחותה של אמה שהייתה חברת גבת הגיעה במונית ולקחה אותם לקיבוץ, בו היא חיה עד היום. ״נקלטתי בין ילדי הקיבוץ בסוף כיתה ד׳, למדתי עברית מהר ומאז זרמו חיי כמו של כל ילדי המשק בין לימודים ועבודה, צבא ושנת שירות בנוער העובד. נשלחתי לשנתיים שליחות בצרפת בתנועת ״דרור״, חזרתי לארץ ועבדתי בלול. עברתי לתל אביב ועבדתי ב-״הוצאת הקיבוץ המאוחד״ ואחר כך למדתי תיכנות והיתי בין מקימי יחידת המחשב ״חשב״. רק לאחר מלחמת יום הכיפורים חזרתי לקיבוץ גבת". דניאלה המשיכה ללמוד ולהתפתח בתחום המיחשוב והשקיעה את זמנה בפיתוח קריירה. "אמי נפטרה לפני 20 שנה, ובערך באותו זמן אחי עזב את הקיבוץ, נשארתי לבד אבל עם חברים רבים לצידם גדלתי".