המרפא לשבורי לב נמצא עמוק עמוק בין הסדקים

בשמונה באוקטובר פגשנו לראשונה את המפונים מניר עוז וכרם שלום במלון ים סוף. זה היה מפגש מטלטל כואב ובלתי נתפס של שבר תהומי. האנשים נכנסו לליבנו מייד. למוחרת הקמנו מוקד סיוע נפשי וניהלתי את המוקד במלון למשך חודשיים יחד עם צוות מטפלות מהאגף, מתנדבות, וחברנו לצוותים מתחלפים של בריאות הנפש משלוותה. המפגש עם המשפחות שעברו את התופת, אשר פגשו את פני הרוע, היה מטלטל מאוד, כואב, נוגע, חשוף ומרגש.
המפונים מניר עוז וכרם שלום הראו לכולנו איך האור חודר ומאיר בין הסדקים, והחיים ממשיכים וחזקים יותר, איך לצד שבועות וחודשים של אי וודאות, כאב רב, אובדנים רבים ומרסקים, פירוק משפחות ואכזריות רבה הם לא עוצרים. הם המשיכו לקום בכל יום מחדש ולהתמודד עם האתגרים שקיבלו, לחשוב על המחר, לדייק יותר את צורכיהם, לטפל בעצמם ובנפשם ולהתחזק. בכוחות עצומים הם פעלו ללא הפסקה בעשייה מטורפת לאיחוי השברים.

העשייה שלנו הייתה מסביב לשעון ודרשה יכולות של קשיבות, רגישות, צניעות וגמישות לצד אירועים רבים מטלטלים ומשתנים בכל יום. חלק משמעותי בתפקידי היה להחזיק את החוט המקשר בין הפנים לחוץ, לחבר את האנשים לקהילה ולדאוג בראייה מערכתית לחיבור מול גורמי הטיפול להמשך ליווי וטיפול ביום שאחרינו.

החיבור בין הצוותים לקהילה היה מיידי. הבנו שלא נעזוב אותם. פעלנו למען מטרה אחת משותפת: להחזיק את האנשים והמשפחות ולהיות לצידם ברגעי משבר קשים ביותר.
על ציר הזמן הייתה לנו גם הזכות לראות איך הקהילות מתחזקות מיום ליום וצומחות לצד השבר הנוראי - רגעים מלאי עוצמה ותקווה.