משה הילדסהיים | ישראל
"כל מה שקרה לי היה יד האלוהים"
כתיבה: שמרית תורג'מן
צילום: חיים ורסנו
דת היא הבסיס בחייו של משה הילדסהיים, ומוטיב חוזר בסיפור ההינצלות שלו ושל משפחתו במלחמת העולם השנייה. זו גם הסיבה שבחר להצטלם על רקע בית הכנסת הגדול בראשון לציון, המקום ששימש בו גבאי ברבות השנים. " "כל מה שקרה לי היה יד האלוהים", הוא מעיד.
משה נולד בשנת 1927 לאימא דנית ולאבא ממוצא גרמני. הודות לכך שסבו וסבתו התגוררו בדנמרק, יכלו הוריו להגר אליה בשעת הצורך. משה זוכר היטב את פלישת הגרמנים לדנמרק ב־1940: "ראיתי מאות מטוסים גרמניים משחירים את שמי דנמרק בשעה שש בבוקר".
בזמן המלחמה למד משה בבית ספר יהודי ובקיץ השתתף במחנה קיץ. "החיים היו רגילים. יחד עם זאת, השתדלנו שלא לעורר שום פגיעה כלפינו. חיינו בפחד", הוא נזכר. בשנת 1943, אחרי פיזור הממשלה הדנית, המצב הלך והחמיר עבור יהודי דנמרק, ובטרם החלו הפעולות נגד היהודים קיבלו רבים אזהרה כי עליהם לברוח: "בליל שישי, חיילים גרמנים חיפשו יהודים בביתם, על פי רשימות שהיו ברשותם. רוב היהודים נעדרו. באותה העת שהה דוד שלי בביתו יחד עם משפחתו, והם נתפסו ונלקחו למחנה טרזיינשטט". עד היום משה זוכר את זעקות השבר של סבתו כששמעה על בנה ומשפחתו.
אימו של משה השתמשה בכספי הירושה של אביה כדי לברוח לשוודיה, וכך יצא שסבו הציל אותם בחייו וגם במותו. בבוקר יום חמישי ארגן אביו שיט למשפחה מנמל קופנהגן. לא היה באפשרותם לקחת אף לא מזוודה אחת, וכדי לא למשוך תשומת לב הם לבשו על גופם את הבגדים שיכלו וכך יצאו לדרך. משה לקח עימו גם טלית, תפילין ושופר שירש מסבו. כשלושים אנשים היו על הסירה. כדי לא לעורר חשד, הם לא הפליגו ישירות לשוודיה אלא שטו לאורך החוף הדני. משה זוכר את המעבר לסירה השוודית, בסביבות השעה 2 בצהריים, שם קיבלו את פניהם בקפה ומתוקים.
"חשוב לי להזכיר את דוד סומפולינסקי, סטודנט לווטרינריה שריכז יהודים והעניק להם מכסה בבית החולים במסווה", הוא משחזר. ״דוד נשאר בדנמרק עד סוף חג הסוכות כדי לאתר ילדים יהודים שהוסתרו אצל משפחות לא יהודיות. הוא אף היה ממארגני קבוצות ההתנגדות בדנמרק. מעשי הגבורה שלו הצילו חיים", מספר משה. כיום הוא פועל לקריאת רחוב בראשון לציון על שמו של סומפולינסקי.
בשנת 1945 חזר משה לדנמרק, היה פעיל בבני עקיבא ובקרן הקיימת, השלים את לימודיו והתקבל למסלול הוראת נגרות באורט ג'נבה. בשנת 1958 עלה ארצה יחד עם אשתו וילדיו. משה המשיך ללמד נגרות, וגם היום אחרי פרישתו הוא ממשיך להעביר סדנאות.