התלמידה הראשונה בדליה

כשאביה של חוריה, תופיק קאסם אלשאמי, החליט להכניס את בנותיו לבי"ס היסודי בכפר, מנהל בי"ס סירב בתוקף, מכיוון שעד אז כל תלמידיו היו בנים. זה היה בשנת 1946 כשחוריה הייתה בת 7, כך סיפרה לי, עוד לפני קום המדינה. אביה החליט שהוא אינו נכנע ללחצי המוסכמות ועלה על סוסו במטרה אחת, להגיע לחיפה ולפגוש את מנהל משרד החינוך – מר' זנאנירי, בכדי לבקש את אישורו בכתב על כך שבנותיו ייקלטו לבי"ס היסודי הראשון בכפר, וכך היה.
יחד עם חורייה נרשמו עוד שבע בנות נוספות אך חורייה הייתה היחידה שהצליחה לסיים את לימודיה בהצלחה עד כיתה ח': "נותרתי התלמידה היחידה בכיתה מבין 49 תלמידים, התיישבתי בשורה הראשונ,ה כשכל שאר התלמידים התיישבו בשורות שמאחוריי". בשנת 1953 חורייה הייתה הדרוזית הראשונה שסיימה את כיתה ח' – בזמן שעוד לא היה בי"ס על יסודי בכפר.

בהתרגשות גדולה, כשדמעות התמלאו בעיניה היא הקריאה לי את מכתב הכבוד והעיטור שהיא קיבלה ממנהל בי"ס – מר' נאג'י דורי, שבו הביע את הערכתו על תרומתה של חורייה לחברה בכלל ולכל הנשים הדרוזיות בפרט. במכתבו ציין שחורייה היא פורצת דרך אמיתית שעשתה היסטוריה ואף הביאה קדמה של מאה שנים. חורייה, הובילה פרויקטים חברתיים בהם ליוותה נערות דרוזיות וערביות ושילובן עם נערות יהודיות. היא המשיכה את לימודיה בפנימיית פעילי ההסתדרות שבכפר ויתקין והייתה הדרוזית היחידה מבין 26 בחורות נוצריות ומוסלמות.

באחת ממחברות הזיכרונות שמצאתי אצלה היא כתבה:

بعيده عن قريتي وعن اهلي.. רחוקה מהכפר... ומהוריי...

بعيده عن أحبائي وعن أخواتي.. רחוקה מאהוביי ואחותיי..

لكن كلهم في مخيلتي وفي روحي... אך כולם בדמיוני ובנשמתי...

وكنت أقول... והייתי אומרת...

ببعدكم أيامنا بقت سوداً وكانت بكم بيضاً ليالينا... בקרבתכם לילותיי היו לבנים ובמרחק ימיי הם שחורים...



مع الوقت.. ومع الدروس ومع التلميذات الجديدات لم اعد افكر في الفرقه...
אך עם הזמן, עם השעורים, ועם התלמידות החדשות הפסקתי לחשוב על המרחק...

הדברים נכתבו בשנת 1959, בימים הראשונים בהם החלה לימודיה בכפר ויתקין. היא תיעדה חוויות מרגשות על המרחק מהבית, על האמא שבכתה, ועל הקושי המאתגר איתו התמודדה.

מאז, חורייה המשיכה במסע מרתק של השכלה ועשייה חברתית מתמשכת יחד עם נוזהת דרוויש קצב, ח"כ לשעבר ויו"ר הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות. נוזהת הגיעה למועצת דאלית אל כרמל במטרה לקדם את מעמד האישה הדרוזית בישראל ולהביא לשוויון חברתי, מגדרי ותעסוקתי. ראש המועצה בזמנו היה קאסם אלרפעאת והוא הפגיש בינה לבין חורייה ומאז, שתיהן עברו דרך ארוכה של תרומה למען קידום נשים דרוזיות במישור החברתי ובסיוע להשתלבות בשוק העבודה.

נוזהת הייתה המזכירה מדור מועצת הפועלות לנשים ערביות ודרוזיות – ששמה הנוכחי - נעמת (נשים עובדות ומתנדבות). אחר כך, ובמשך שנים רבות חוריה הייתה רכזת "נעמת" בדאלית אל כרמל ועוספיה ובהמשך הוענקה לה תעודת הוקרה בטקס שהתקיים בהסתדרות במרחב חיפה.

חורייה הוכיחה לאורך כל השנים שקידמה ומודרניזציה אינם אלא צעדים נחושים של רצון, של התמדה ושל בחירה. היה לי מפגש אישי מרתק עם אישה מלאת תוכן, נחושה, אותנטית ואמיצה שפתחה את לבה ואת ביתה בפניי. הצילומים התקיימו בספריה האהובה עליה, בביתה ששוכן בדאלית אל כרמל. בחדר מצאתי ערימות של ספרים, מחברות, זיכרונות שהיא כתבה, מכתבי הוקרה, תמונות היסטוריות ואף יצירות אמנות עבודת ידה, חלקם ציורים יצירות אותנטיות מעוררי השראה מבד ומתחרה. בחרתי לצלמה ליד שולחן המזכיר את שולחן בית הספר, כסמל לסלילת הדרך שלה עבור חינוך לכלל בנות העדה, כראשונת התלמידות מדליה. פירוש שמה של חורייה הינו "חופש", ואיתה היא הביאה את החופש ללמוד ואת הגאווה לכפרנו ולעדה כולה.