דוקטור בגיל 80

בסיפור חייו של יוסף פח'ראלדין לא נמצא אימה ומתח, אבל כן נמצא אהבה, ובעיקר, אהבת הספרות. אהבה זו, כך הוא נזכר, החלה עוד בילדותו בדלית אל כרמל: "עוד בתיכון התחלתי לכתוב שירים למגירה".

למרות התשוקה למילה הכתובה, חייו הובילו אותו אל עולם שונה. עולם בו המספרים מדברים - עולם הבנקאות. יוסף החל את דרכו המפוארת בעולם הפיננסי בתחילת שנות ה-60' בבנק הערבי והיה ממקימי סניף בנק הפועלים ביישוב דליה ומנהלו, במשך 19 שנים. יוסף מציין שבמהלך כל התקופה הזו התשוקה לתחום הכתיבה תמיד קוננה בליבו. כאשר יצא לפנסיה בסוף שנת 1999, בהיותו בן 63, הוא החליט לחזור לאהבתו הישנה ולהתמקצע בה. "שלושה חודשים אחרי שיצאתי לפנסיה כבר התיישבתי על ספסל הלימודים באוניברסיטת חיפה - ללמוד תואר ראשון", הוא משחזר. נוכחותו של יוסף בקהל הסטודנטיות הצעירות הורגשה, ובמובן מסוים הוא נתן לרבים השראה – על כך שחלומות אינם מתיישנים. הם נשארים בליבנו עד הרגע בו יוכלו ללבלב ולהתגשם. בתוך 7 שנים סיים יוסף גם את התואר השני וההמשך היה לו ברור: תואר שלישי - דוקטורט.

אבל, הדרך ליעד הנכסף לא הייתה פשוטה, מכיוון שהנושא שבחר לחקור, “הדיוק במשקלי הז'גל בדיואן של אבו קוזמאן”, היה נחלתם של חוקרים מערביים בודדים בעולם. לאחר שבמשך מספר שנים בהם חיפש מנחים שבקיעים ברזי השירה העממית הערבית, ולא מצא, הצליח יוסף לשכנע את בכירי אוניברסיטת חיפה לכתוב את הדוקטורט בהנחיית שני פרופסורים מהחוג לערבית (למרות שהנושא אינו בתחום התמחותם). במשך שנתיים חקר יוסף את הנושא הקרוב לליבו ותוצאות המחקר שהשיג בעבודה קשה ובדייקנות הבנקאית שלו, הצליחו לקרוא תיגר על התפישות שהיו מקובלות בעולם בנושא זה. ואז, בגיל 80, כ-18 שנים מאז החל לראשונה את דרכו באקדמיה, קיבל יוסף את שיחת הטלפון לה כל כך חיכה, שבישרה לו על קבלת התואר הנכסף: ד"ר פח'ראלדין. ליוסף שהוא בעצמו משורר, שני דיואנים אישיים ועוד 4 ספרים בתחום מחקר שירה עממית: באנדלוסיה ובסוריה (בלאד אל שאם).

"שיר או אפילו פסקה משיר - זה עולם ומלואו עבורי", הוא מספר.
"מה היא דליה בשבילך?", שאלתי אותו בסוף השיחה, "אמא", הוא ענה מיד.
"ומי האבא?", שאלתי, והוא השיב: "הר הכרמל".