איש השטח שהכניס את ההאשטג לדליה

"אם לא תהיה עיתונאי, תחזור לעבודת חקלאות?", נשאל חלבי בראיון שנתן ב-1996, עת עבד בערוץ ה-1, אז הערוץ המלכתי ומדורת השבט. "לא, האדמות שלי כבר חולקו", ענה בקריצה חלבי, בהומור האופייני לו.

חלבי, יליד 1946, בן העדה הדרוזית, אמנם המיר את עבודת הכפיים החקלאית שאפיינה את תושבי הישוב בן מאות השנים, לעבודה של מילים ופריימים, אך לא ויתר מעולם על עבודת השטח. עבודתו העיתונאית המרשימה זיכתה אותו בעשרות פרסים, בין היתר בפרס סוקולוב לעיתונות, בפרס ארגון העיתונות הבינלאומית שניתן בבית הלורדים באנגליה לעיתונות אחראית עולמית, ובתפקיד כמנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1. האהבה לשטח, היא גם שהובילה אותו בשנת 2013 לבחור בעשייה הציבורית ולהיבחר כראש מועצת דאלית אל כרמל, שתי קדנציות ברציפות.

השינויים בחייו המקצועיים שלובים בהיסטוריה של מדינת ישראל. בשנת 1967, בימים שאחרי מלחמת ששת הימים, חלבי מצא את עצמו בגיל 21 מכהן כעוזרו של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק. "הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית כשפרצה מלחמת ששת הימים. טדי קולק חיפש אדם דובר ערבית שיכול לאחד את העירייה הירדנית עם הישראלית. סיפרו לו על בחור דרוזי שעבד במוסך ששייך לעירייה, זה הייתי אני. כעוזרו האישי של קולק, התעסקתי בסכסוך עם המנהיגות הפלשיתנאית של מזרח ירושלים, וגם עם המנהיגות הישראלית לצד אושיות כמו בן גוריון, בגין, דיין, שמעון פרס, יצחק נבון ועוד".

לאחר מכן חלבי התגייס לצה"ל כקצין בגדוד סיור, וכשהשתחרר בדרגת סגן, וחיפש עבודה, מצא מדינה אחרת אחרי מלחמת יום כיפור. "ב-1974 המדינה הייתה בכאוס נורא. פגשתי את נחמן שי, שהיה כתב לענייני משטרה בטלויזיה, והוא הציע לי לבוא לעבוד בערוץ 1. במהלך השנים הייתי עורך משנה של מבט, עורך ראשי ועד תפקיד של מנהל חטיבת החדשות. היו לי מאבקים על חופש הביטוי לאורך השנים. כמו שאומרים 'אם אינך יכול להתמודד עם המסר, תירה בשליח'. ובמקרה הזה אני הייתי השליח".

את חייו הקדיש למתן קול ובמה לעניינים חברתיים, ככתב לענייני השטחים, והוא זה שגם סיקר את רוב משדרי השלום מעמאן וקהיר. חלבי חזר לטלוויזיה בתפקידים שונים, עסק בדוקו, הקים חברת הפקות עצמאית שהפיקה את "רפיק חלבי בשטח" בעבור זכיינית ערוץ 2 רשת, ובמקביל פיתח קריירה כמרצה באקדמיה.

"העשייה עם טדי קולק והקשרים עם המדיה הישראלית בנו לי אישיות ליברלית, מורדת, איכפתית", הוא מספר. רפיק חזר להיות איש שטח אך הפעם עם האפשרות לממש את החזון בפועל כראש מועצה. "מי שלא מחובר לשטח לא יהיה מנהיג", הוא מספר, "מי שלא מרגיש את האנשים והכאב לא יהיה מנהיג, מי שלא רואה את המפה הכללית, ושמחובר לצעירים והשפה הדיגיטלית – לא יוכל להיות מנהיג".

ניסיונו בעולם התקשורת ניכר ברוח החדשה שהוא מביא איתו. בכיכר הראשונה שמקבלת את פני הבאים לישוב דליה מכיוון דרום, על אדמה חרושה, ניצב פסל עם שם הישוב באנגלית ולצידו האשטג - הסימן שמזוהה כל כך עם הרשתות החברתיות, ושנראה שם כנטע זר. החיבור הזה, בין האדמה החקלאית שסימלה את היישוב בן מאות השנים, לבין רוחות המודרניזציה והתפיסה החברתית, מייצג את חזונו ועשייתו של רפיק חלבי. "שמתי בכיכר האשטג, כדי לחבר את דליה לתפיסה של כתיבה וחשיבה אחרת. אם לא נהיה מחוברים לדור הבא, נהיה מחוברים לתפיסות המיושנות. אני בוחר לקחת את הכפר למקום אחר לגמרי", הוא מספר. זו דרכו של רפיק, שמביט על דליה דרך משקפיי עורך ודרך נשמה של מספר סיפורים. בעיניו דליה היא ישוב בעל אחדות קהילתית עם גשר לרשת הקהילה העולמית. זוהי דליה שלו.