איש של אנשים

אריה זיתוני, יליד 1939, מתאר את עצמו "צעיר בני המייסדים של בנימינה", תוך שהוא מונה את רביעיית האנשים שנותרו מאותו הדור. כשהוא מספר על בנימינה ברק נלהב מבזיק בעיניו.

זיתוני הוא יליד בנימינה, בן לאב ממוצא סורי ולאם ממוצא רוסי, שהגיעו להשתתף בהקמת היישוב בעידודו של הברון רוטשילד. השניים הביאו לעולם ארבעה ילדים, בהם אריה, בן הזקונים. בצעירותו למד נגרות, וכשבגר התגייס לשירות במשטרה הצבאית. כשהשתחרר החל את פעילותו במזכירות הפועל, תוך ששם לנגד עיניו מטרה להקים דברים חדשים, כדוגמת "בית הפועל".

משצבר ניסיון בפעילות ציבורית התמודד לתפקיד מזכיר ההסתדרות באזור, שבימים ההם היה אחראי על בנימינה וג'סר א-זרקא ובהמשך התרחב לזכרון יעקב, גבעת עדה ויישובי חוף הכרמל. זיתוני זכה, ואת זיקתו לתפקיד הוא מסביר כך: ״מזכיר ההסתדרות יכול לפעול למען אנשים, לא משנה מהיכן הם״.

בתום תפקידו בהסתדרות החל לכהן כחבר המועצה המקומית בנימינה. הוא התמודד לראשות המועצה והפסיד פעמיים, אך לא נפלה רוחו. הוא ניסה בפעם השלישית, והפעם זכה ביתרון של אלף קולות. כשסיים את הקדנציה הראשונה התמודד שנית, וזכה בתפקיד על קוצו של יוד – ברוב של ארבעה קולות. כראש מועצה החליט לא לבטל דבר ממה שעשו קודמיו, כדי לא לבזבז כספי ציבור. במקום זאת התמקד בפיתוח המועצה באמצעות פתיחת גני משחקים לילדים, סלילת כבישים, פיתוח תשתיות ביוב ואזור תעשיה.

כהונתו כראש מועצה נמשכה כעשור. בתשובה לשאלתי אילו מתפקידיו הציבוריים היה החביב עליו ביותר הוא מגדיר את כולם כאחד: "התפקיד הוא קודם כל הקשר עם התושבים". דוגמה לקשר הזה היא בחירתו לסייע לנגמלים מסמים תושבי בנימינה. זיתוני ליווה את הנגמלים באופן אישי, והעניק להם את התמיכה הנפשית הדרושה להליך הפיזי. מדובר במסע קשה שלדבריו יכול להתרחש רק אם הנגמל מחליט "רוצה אני". את הבחירה הזו הוא מכיר משינוי שעבר בעצמו. ״במשך כעשרים שנה עישנתי סיגריות, ובעקבות הסיוע לנגמלים הבנתי דבר אחד – אם הם יכולים, גם אני יכול". כך הסיוע שהעניק לאחרים חשף אותו לכוח הרצון שלהם, ועודד אותו להיגמל מסיגריות למען בריאותו.

היום אריה מוצא נחת במשפחה שהקים יחד עם טובה אשתו ז"ל. השניים הכירו בצבא, לאחר שנפצע במסגרת התערבות עם חבר והובא בפני טובה, אחות הבסיס. הוא זכה פעמיים – גם בהתערבות מול החבר, וגם בליבה של טובה. יחד הביאו לעולם שלוש בנות, שאחת מהן נפטרה ממחלה. לשאלתי כיצד מתאוששים מאסון כזה משיב אריה, "בחרתי בחיים". והוא אכן בוחר בחיים – מארח מדי בוקר פרלמנט של חברים בביתו, מנגן על מגוון כלי נגינה ומטפח את הקשר עם נכדיו, שכל אחד מהם עושה חיל בדרכו.