מורה לחיים

להיות מורה זו שליחות. עם האימרה הזו מסכימה אהובה לאור שאת חייה הקדישה לא רק לחינוך תלמידים באולפן ובכיתות בית ספר יסודי, עבורם תמיד תהיה מורה מיתולוגית, אלא גם להכשרת דור המחנכים הבא של ישראל, כמנהלת בית ספר ברנר וראשת מכללת סמינר הקיבוצים.
בעשייתה ניכרים הערכים אותם ינקה בילדותה, של ציונות ואהבת הארץ. היא נולדה בשנת 1935 במזכרת בתיה להורים - משה לוין ושולמית ארקין. אביה היה ראש המועצה הראשון במזכרת בתיה, והיותו איש ציבור השפיע על ההווי בו גדלה ואולי אף נטע בה ניצני מנהיגות שהובילו אותה לעמדות ניהול בכירות בהמשך דרכה המקצועית.
זיכרונותיה שזורים בסיפור הקמת המדינה. בילדותה נהגה לסייע בעבודות משק הבית, כך מספרת: "הייתה לנו רפת חלב ממנה הכינה סבתא חמאה, תרנגולות הטילו ביצים בחצר, ירקות וכל טוב. אכלנו את מה שגדלנו. קנינו רק קפה, תה וסוכר". אביה שימש כמפקד בארגון ההגנה, ואהובה, כבר כנערה מתבגרת, הוכשרה להיות קשרית בעת מלחמת השיחרור. עד היום היא שולטת בקוד המורס ששימש אז להעברת ידיעות..
לתחום החינוך הגיעה בעקבות שירותה הצבאי, אז עברה הכשרה להוראה, שהתוותה את המשך נתיבה המקצועי. לאחר שיחרורה, הצטרפה בשנת 1956 לקבוצת שילר, בעקבות נישואיה לדב לכטר (לימים לאור), הבן הראשון של הישוב קבוצת שילר, שהוריו היו ממייסדיו. יחד הביאו שלושה בנים, ואחד מהם הוא בן ממשיך בקיבוץ בו נולד, ושניים מהם היו טייסים בחיל אויר ובאל על.

את חותמה בחינוך הותירה ברמה המקומית והארצית כאחד. היא הייתה שותפה ליוזמה מהפכנית ויוצאת דופן בשעתה, של ראשת המועצה האזורית דאז, בת שבע אילון, לייסד את בית הספר האזורי ברנר, עבור כל ילדי קיבוצים והמושבים בסביבה. "זה לא היה עוד בית ספר, אלא מקום שיוצר תוכניות למידה עם אפשרויות בחירה מגוונות מאד", היא מסבירה. אהובה היא זו שהרכיבה את המערכת המורכבת והגמישה, עוד בטרם היו מחשבים, ויחד עם המורים התמודדה עם האתגר ליצור תרבות משותפת בין תלמידי המושבים והקיבוצים מהתנועות השונות. בשנת 1979 כבר נבחרה כמנהלת בית הספר ברנר. במקביל לתפקידה, נשלחה למכללת סמינר הקיבוצים במסגרת "גיוס פעילים" בתנועה. שם גילתה עולם חדש של הכשרה אקדמית והתאמת תוכניות למועצה להשכלה גבוהה, אותן הובילה. סיום תפקידה בבי"ס ברנר הוביל אותה לאתגר המקצועי הבא: לשמש כמנהלת סמינר הקיבוצים ולהצעיד אותו לעתיד בעקבות התמורות והשינויים בהכשרת מורים של שנות האלפיים. לשאלה במה מתפקידיך את גאה במיוחד, היא משיבה: "זה כמו לשאול את מי מילדי אני אוהבת יותר. גם בי"ס ברנר וגם סמינר הקיבוצים היו הבית שלי".
אהובה המשיכה לטפח את שאיפתה האישית להשכלה ודעת וסיימה בהצטיינות תואר בספרות באוניברסיטת תל אביב. לאחר ארבעים וארבע שנים של עשיה בלתי פוסקת בעולם החינוך, היא עדיין מחוברת לעולם החינוך, כעת דרך נכדיה הצעירים ומצביעה על הצורך ביצירת מעורבות ומחויבות על ידי עשייה ודוגמא אישית.