האחות של ווינסטון צ'ר'ציל

"למדתי סיעוד באנגליה ובגמר הלימודים נשלחתי לאגף הפרטי של בית החולים לטפל באדם שקראו לו ווינסטון צ'רצ'יל", כך מספרת חווה גבעוני, אודות מי שהנהיג את בריטניה כראש ממשלה במלחמה נגד גרמניה הנאצית. אבל עבור חווה הוא היה פשוט עוד אחד מהמטופלים שלה. "יום אחד אמר לי: 'אחות כשאת רואה את הרופאים שלי מגיעים לסוף הפרוזדור לקראתי, רוצי אליי לכבות את הסיגר'. שאלתי אותו: 'אבל אדוני, מה עם הריח של הסיגריה?' והוא ענה: 'אל תדאגי, הפרחים עוזרים'. היה לו חוש הומור בלתי רגיל. אבל עלי אסרו לפתוח בשיחה. רק לו היה מותר לפנות אליי, אז השיחות היו קצרות ולעניין".
השוויון בין המטופלים היה נר לרגליה, ולמעשה במהלך עבודתה באנגליה סלדה מהעובדה כי האצילים זוכים ליחס מועדף. כשטיפלה בילדים עם ליקויים ופגמים שנגרמו עם לידתם, אף נדרה נדר לפעול כדי למנוע מה שניתן למנוע ולטפל במה שאפשר וכך גיבשה את משנתה לאורה פעלה כל חייה.
את הערכים האלו קיבלה מהוריה, שעלו לארץ בשנת 1936 מגרמניה. חווה כבר נולדה בישראל, בירושלים בשנת 1938. ניתן לומר שהחיבור לציונות מגיע עוד מסבא שלה, אפריים. מ. ליליין, צייר נודע, צלם ואמן תחריטים שהיה זה שצילם את הרצל בעודו צופה את עתיד המדינה על המרפסת בבאזל. סבה גם היה ממקימי בצלאל ביחד עם בוריס שץ. היא מספרת כי המכולה ובה ציורים ותחריטים שלו נשלחה ארצה אך נתפסה על ידי הנאצים. הגלופות נלקחו אמנם, אך התחריטים והציורים זכו להגיע לארץ ולבצלאל.

אל חיי הקיבוץ הצטרפה עם חזרתה מלימודיה באנגליה, כשביקשה ללכת לקיבוץ בו מדברים עברית ולא "אנגלוסקסית", וכך הגיעה לנחל עוז. אהבת המוסיקה ונגינה על קלרניט הובילו אותה לקחת חלק בתזמורת הקיבוצים. שם התאהבה בראובן, חצוצרן שישב מאחוריה ובן קיבוץ גבעת ברנר. הם נישאו והביאו לעולם שלוש בנות ושפע נכדים ונינים.

עם נישואיה עברה לגבעת ברנר בשנת 1961. "כמו כל תושב חדש בגבעת ברנר גם אני הלכתי לעבוד במטבח", היא נזכרת. בהמשך שובצה במרפאת גבעת ברנר שם עבדה בארבעים השנים הבאות כאחות ולאחר מכן כאחראית מרפאה. לנגד עיניה עמדה הרפואה המונעת כיעד מרכזי וחשוב מכל, ובין היתר שימשה כאחות בית ספר, עסקה בליווי נשים הרות ובכל הקשור לגילוי מוקדם ולמניעה וקידום הבריאות. גם כאשר פרשה מתפקידה כאחות במרפאה המשיכה לנהל את מרפאת השד. "גילוי מוקדם מציל חיים ולכך הקדשתי את פעילותי כאחות", היא מסבירה. הרבה סבל ומצוקה נחסכו לנשים שהודות לחווה גילו את מחלתן בשלב מוקדם. מהרפואה פנתה חווה לעבודה בכרם ועסקה באבטחת איכות ובקרת איכות במפעל "מטר" בגבעת ברנר.

סולם הערכים של חווה מובן פשוט וברור. להסתפק במועט, לשמוח עם מה שיש, להיות צנועים ולכבד את הזולת. ״אני חייה במקום שיתופי וירוק שמאופיין בעזרה הדדית ותחושת שייכות, של ביחד״. הוסיפה בהתרגשות. לדור הצעיר היא מוסרת: "עלינו להיות בני אדם, לכבד אחד השני ולעזור אחד לשני. כולנו בני אדם ועלינו לכבד ולהעריך אחד את השני״.