גדל עם המושב

את יומו מתחיל משה בוירסקי עם זריחת השמש, בין גפני ענבים שהוא מטפח באהבה מאז שנת 1979, בכרם הפסטורלי בביתו בבית אלעזרי. שם, הוא מעלה זיכרונות על הימים הראשונים של בית אלעזרי, אליו הגיע עם הוריו, אדם ופייגה, ממייסדי המקום, כשהוא בן פחות משנה.

הוא גדל בצל זיכרונות מלחמת העולם השנייה, במהלכה איבדו הוריו את משפחתם. אמו, נולדה וגדלה במולדביה (רומניה) ונלקחה עם משפחתה למחנה העבודה בטרנסניסטריה, ואילו אביו גויס לצבא הפולני, עבר לברית המועצות ונשלח על ידי סטאלין לגלות בסיביר ולאחר מכן לאוזבקיסטן. כל אחד מהם עלה בנפרד בעלייה בלתי ליגאלית לישראל בספינה, שנתפסה על ידי הבריטים ונשלחה לקפריסין. שם במחנה הכירו, התאהבו ונישאו. משה כבר נולד בישראל בשנת 1949.

המשפחה הצעירה עברה למחנה אוהלים ליד נחל עקרון, סמוך למקום הגשר כיום, על מנת להיות חלק ממקימי מושב עולים בישראל – בית אלעזרי. "הסוכנות סיפקה לכל שתי משפחות פרה, סוס, עגלה וכמה תרנגולות. אבי עבד בבניית הבתים הראשונים של המושב ואימי עבדה בטיפול בילדים, בבעלי החיים וברפת שהלכה והתפתחה", הוא נזכר. "בחנוכה היתה בלצ’ה גרשונוביץ’, חברה מהמושב , מטגנת פונצ’קעס (לביבות) לכולם. בפורים היו ריקודים מיוחדים ותחפושות. בכל יום שישי הוקרן במועדון סרט בשחור לבן שדרש עבודת צוות: בחדר אחורי הייתה המסרטה, שהפעיל הלמוט אולבריך, ואת הקרנת התרגום סובב ידנית אברהם גרייבר, שידע קצת אנגלית וניסה להתאים את קצב הקרנת התרגום לפס הקול. לא תמיד זה תאם במאה אחוז אבל כולם בסוף הבינו את הסרט ונהנו ממנו וממפגש החברים", הוא מספר. "היינו מאוחדים בטוב וברע, וכשהייתה הלוויה כל המושב היה באבל ובאותו שבוע לא הוקרן הסרט".

בצבא שירת משה בחיל הים. כשהשתחרר עבד במפעל מתכת ומשם עבר לשמש כטכנאי חקלאות במכון ויצמן, בצמוד לחוקרים שהתמחו בפיתוח זנים חדשים. העיסוק הזה הוביל אותו לנטיעת הכרם חודשיים לאחר נישואיו לדליה. "הכרם זה כמו גידול המשפחה, מפעל חיים של ממש", הוא מספר. ביחס לעובדה שרוב הכרמים גדלים במשך 25 שנה ואילו הכרם של בוירסקי כבר חצה את העשור הרביעי, הוא נחשב לשם דבר גם בקרב מדריכי משרד החקלאות. "בגידול הכרם היו עליות ומורדות. הענבים שווקו ליקב כרמל מזרחי בראשון לציון שגם חוו משברים", מספר משה. הוא המשיך לטפח בעקביות וכמעט ללא עזרה את 18 הדונמים של הכרם, גם בזמן הצפות בחורף והחום הכבד בקיצים. כמו הכרם, גם המשפחה גדלה, ולמשה ודליה נולדו שלוש בנות מהם זכו לשלושה נכדים. הצעיר ביניהם נקרא אדם, על שם אביו של משה.

משה, כהוריו, פעיל במושב והוא חבר בוועד האגודה של המושב משנת 1991 ברציפות למעט ארבע שנים. את דרך החיים והערכים שקיבל משה בבית הוריו במושב העביר לדור ההמשך. “זיי -א מענטש, זו כל התורה וזה אומר לא משנה מי אתה ומי האדם מולך, תתייחס לכל אדם כאדם".